כלי חמדה שמות רנט

מחזקוני. וברביד הזהב כתב ע"ז מדברי רש"י ז"ל פרשת ראה י"ג א' בקרא דאת כל הדבר וגו' תשמרו לעשות שכתב בזה"ל ליתן ל"ת על עשה האמורים בפרשה שכל השמר לשון ל"ת הוא אלא שאין לוקין על השמר של עשה עכ"ל וא"כ נסתרו דברי החזקוני אלו דבריו. וא"י מה קאמר הרי אדרבה מדברי רש"י אלו מבואר דהא דאמרינן השמר דעשה עשה אין הפירוש שהוא רק עשה אלא דבאמת כל שמור הוא לאו רק דבמקום עשה אין לוקין עליו והטעם נראה כיון דהוא לחיזוק המצ"ע א"כ אין סברא שיהי' הטפל חמור מן העיקר וכיון דאין לוקין על העשה גם על השמירה שעלי' ל"ש מלקות אבל מ"מ הוי לאו גמור ועיי' בגור ארי' להמר"ל ז"ל שכתב להדיא כן בדעת רש"י ז"ל וא"כ דברי החזקוני נכונים דמטעם זה עדל"ת כיון דבכל עשה איכא ג"כ חומר לאו והבן [ולפי"מ שביארתי דעת רש"י ז"ל בענין השמר דעשה דבאמת גם למ"ד דהוא עשה היינו רק לענין מלקות דאין הסברא שיהי' הטפל חמור מן העיקר אבל מודה דהוא בגדר לאו ולפי"ז למ"ד דהשמר דעשה ג"כ לאו והמניח תפילין אחר שקה"ח לוקה דהוי לאו גמור עכצ"ל דס"ל אע"ג דשמירה באה רק לחזק העשה מ"מ יש בו גדר לאו לגמרי ולא ס"ל הסברא הנ"ל. והא דאינו מניח ביום אינו לוקה הוא מצד דהוי אב"מ הא בלא"ה הי' לוקה נראה דצדקו דברי הג' רש"א ז"ל דלפי"ז גם נשים צריך להיות חייבות בתפילין כיון דיש בתפילין גם לאו ועיי' בתשו' רעק"א סוף סי' קס"ט שכתב שהדבר צריך הכרע אמנם לפי"מ דנראה מרש"י הנ"ל הרי בסברא זו פליגי המ"ד אי השמר דעשה עשה או דגם השמר דעשה הוי לאו והבן כי קצרנו וסמכנו על המעיי']

אמנם לענ"ד צ"ע דברי החזקוני מטעם אחר דהרי נראה פשוט דאין כוונת רש"י ז"ל דהוא רק אזהרה על עשין רק שהוא אזהרה על כה"ת כיון דכתיב ובכל אשר אמרתי אליכם א"כ פשוט דקאי בין על הלאוין ובין על העשין א"כ כמו דבכל עשה איכא אזהרה זו ה"ה בכל ל"ת אם יעבור עליו עובר גם על אזהרה זו א"כ אכתי מאי אולמא דעשה מל"ת. וסבור הייתי לומר דהחזקוני סובר דבאמת עשה דוחה לב' לאוין רק שבא ליתן טעם על גוף הדבר דעשה דוחה ל"ת משום דבעשה יש ג"כ חומר לאו ונהי דגם בל"ת איכא עוד לאו זה אינו נפ"מ דמה לי חד לאו או שני לאוין. ובזה א"ש ג"כ מה שיש להקשות על החזקוני דהרי מבואר ביבמות בסוגי' דעלי' דלהכי עדל"ת שיש בו כרת משום דכל ל"ת חמור מיני' ואעפי"כ עשה דוחה אותו ה"ה ל"ת שיב"כ ולדברי החזקוני הרי בכל עשה איכא גם ל"ת וא"כ ל"ת לא חמיר מעשה. אמנם להנ"ל א"ש דהחזקוני מודה דהלאו זה איכא גם בל"ת וא"כ בל"ת תמיד איכא ב' לאוין ושוב חמיר ל"ת מעשה רק דאעפי"כ דחי ל"ת משום דיש בו כח לא תעשה ג"כ

אך באמת גם זה אינו נוח לי דאפי' א"נ כן דהעשה דוחה לב' לאווין ואין זה שנוסף עוד לאו על הל"ת מאלם כח הל"ת שהעשה לא ידחה אותו. מ"מ הכא כיון דשורש הלאו שבאת מכחו לחזק העשה שידחה הל"ת הוא מקרא דובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ואזהרה זו עצמה יש בל"ת ג"כ ומעתה כשיזדמנו יחד עשה ול"ת איך נוכל לומר דהעשה דוחה הלאו משום דיש בעשה אזהרה נוספת ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו הרי מכח הלאו הזה דובכל אשר אמרתי וגו' אסור לעבור על הל"ת ג"כ ואם יעבור על הלאו הרי ג"כ עובר בלאו הזה וכן להיפך אם יהי' שוא"ת ולא יקיים העשה נהי דיעבור על הלאו הזה מפאת ביטול העשה הנה יקיימו מפאת קיום הל"ת ע"כ אין לומר שהאזהרה הזו יחזק כח העשה לדחות בעבורה הל"ת והבן היטב: