כלי חמדה שמות רנו

לא ימכרוהו ואם כן אין זה כפירת ש"ק וזה נראה נכון בעזהשי"ת

שבתי וראיתי בספר מנחת חינוך מצוה מ"ד שנראה דעתו בפשיטות דאם מודה שגנב מהני הודאתו למכור א"ע דזה הוי כדבר שבממון. רק שנסתפק אי מותר למסור לו שפחה כנענית ונחית לזה מצד איסור בעד אחד יוחזק כיון דעיקר הודאתו לממון שוב אמרי' דנאמן אח"כ לגמרי ומוכרין אותו ומוסרין לו שפחה כנענית אך שהעיר בזה מקידושין (דף ס"ט) באושפזיכני' דר"ש דהוי נסיב לי' עצה לגנוב ולהזדבן בעבד עברי וע"ש בתוס' שנתקשו בזה איך מותר לעבור על לא תגנוב ואמאי לא נתן לו עצה שיודה שגנב לאחד וימכרוהו הב"ד בגניבתו אלא ודאי דהודאתו לא מהני שיהיו מותרין למוסרו לו שפחה כנענית וחזר ודחה זה ולא העלה דבר ברור בדבר זה. אך זה הי' לו לדבר פשוט דיכולים הב"ד למוכרו ממכרת עבד. ולענ"ד יש הרבה לעיי' בו בריש מ"ש דברור הדבר דאם בשעת הודאה יש לו לשלם והעני אח"כ דהב"ד מוכרין אותו ומוסרין לו שפחה כנענית כיון דאיסור בע"א יוחזק ולענ"ד אינו ענין זל"ז דהתם בעד אומר שהוא חלב הרי הוחזק שהדבר הוא חלב וממילא האוכלו אח"כ לוקה משא"כ הכא נהי דהי' מחויב לשלם ע"י הודאתו שגנב מ"מ לא הוחזק דגנב באמת דע"ז לא נאמן כלל מצד דאין אדם מע"ר רק דהוחזק דחייב לו ממון ע"י הודאתו וא"כ פשיטא דאסור למסור לו שפחה כנענית כיון דלא הוחזק כלל שגנב. דלענין זה שנאמר שחייב לחבירו ל"צ לומר שהוא דוקא ע"י גניבה שנימא בי' שהוחזק רק דפשוט דאינו נאמן כלל ע"ז כנ"ל ועיי' היטב כי הדברים ברורים בעזהשי"ת [ואם נחליט לדבר ברור דאין יכולין למסור לו שפחה כנענית א"כ י"ל דה"ה דהב"ד אין יכולין למוכרו מטעם אחר דאין מכירה לחצאין וכיון דלענין למוסרו לו שפחה כנענית לא יכולין למוכרו שוב אין יכולין למוכרו כלל ואין להקשות ע"ז מאין לו אשה ובנים דהתם גזה"כ כן הוא דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית ובזה יש לעיי' עוד הרבה די"ל דאפי' א"נ דהוא בעצמו אינו נאמן בהודאתו לענין מסירת שפחה כנענית מ"מ הנגנב נאמן ע"ז כיון דע"א נאמן באיסורין אפי' נוגע וא"כ מהני עדות הנגנב לענין זה ושוב יכולין הב"ד למוכרו וצ"ע בכ"ז]

ובאמת א"נ דלענין למכור עצמו נאמן ע"פ הודאתו נראה לענ"ד דגם לענין שפחה כנענית נאמן דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ונראה דהגאון ז"ל כתב כן משום דס"ל דגם השפחה מוזהרת שלא ליבעל לבן ישראל ושוב הוי לגבי אחרים. וכן מבואר להדיא בדבריו אמנם תמהני שלא זכר דברי הרמב"ן ז"ל דלאו לא יהי' קדש ולא תהי' קדשה אינן על העבד ושפחה רק על ישראל כי בבני ישראל כתיב ולפי"ז נראה דאין האיסור על השפחה כי אם עליו והוי איסור הנוגע רק לעצמו ונאמן עליו אף נגד החזקה משום דהוא בעלים על עצמו. ומה שכתב להעיר מהא דקידושין (ד' ס"ט) דאמאי לא נתן לו ר"ש עצה שיודה שגנב לאחד וימכרו אותו הב"ד בעבד עברי לענ"ד אינו ראי' דנראה ברור דאפי' א"נ כפשוטו דר"ש הי' סובר דמותר לו לגנוב כדי לטהר זרעו כדי שיוכל לבוא לידי מצות שבת והוי כמו דאמרינן חטא בשביל שתזכה מ"מ אסור להכשיל אחר בזה שעיד"ז יזכה הוא וא"כ אסור להכשיל שימכרו אותו ממכרת עבד וימסר לו שפחה כנענית מה שהוא אסור מהדין ובפרט לפי דעת הסוברים דשפחה אסורה מה"ת לישראל ועיי' בשער המשפט הלכות ריבית סי' ק"ס ס"ק ח' לענין פיקוח נפש דאע"ג דדוחה כל איסורין שבתורה מ"מ אסור להכשיל את חבירו עיי"ש. ובמקום אחר הארכנו לחזק דבריו ואכמ"ל