כלי חמדה שמות רנה

כיון דאינו מוכר למאכל אמנם נבילה שנתנבלה בשחיטה דמותר לב"נ כיון דהי' נחירת סימנים בזה שפיר אסור סחורה מה"ת כיון דעומד לאכילה לב"נ אמנם טריפה תמיד מותר בסחורה כיון דהי' לו שעת הכושר כנ"ל וזה ברור מאוד לפי דרך זה

ומעתה י"ל דזה כוונת רב כהנא בקושייתו טעמא דכתב רחמנא והמת יהי' לו הא לא"ה הו"א דנבילה דמזיק הוא השתא אי אית לי' לדידי' כמה טריפות וכו' דבטריפה אינו אסור סחורה מה"ת כיון דהי' לו שעת הכושר א"כ דידי' מיבעיא ואין לומר דהרי הכא נבילה היא ז"א כיון דהכא מיירי במתה מאלי' ואסור גם לב"נ ל"ש כלל איסור סחורה ומדוקדק מאוד מה דלא נקט נבילות דכיון דנתנבלה בשחיטה אסור בסחורה מה"ת כיון דלב"נ מותר באמת אסור לסלקו בזה רק דקושיתו הוא כיון דבטריפות יכול לסלקו דל"ש איסור סחורה א"כ ה"ה בנבילה כה"ג דמיירי בי' קרא דמתה מאלי' דאסור לב"נ ול"ש בי' איסור סחורה יכול לסלקו דזה דומה לטריפות דאינו אסור בסחורה מה"ת וז"נ מאוד בעזהשי"ת

יד) (שם כ"ב ב') אם אין לו ונמכר בגניבתו אעתיק בזה מה שכתבתי בתשו' לח"א זה זמן כביר ושייך לסדר היום וז"ל שם. תשואת חן לך על אשר מלאת מבוקשי להעתיק לי מחידושי מרנא הג' הקדוש מטשעחענאוו זצ"ל וכו'. ומה שהעתקת משמו שהקשה הגאון ז"ל בשבועות (דף ל"ו ע"ב) במשנה שם גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב. וקשה הא התוס' שם (דף ל"ז ע"ב) ד"ה ואין מביאין קרבן הקשו איך משכח"ל שבועת הפקדון הא הוי כפירת שיעבוד קרקעות ותירצו בדלית לי' קרקע. וא"כ הכא בשורי גנבת הדרא לדוכתא הקושי' הנ"ל הא הוי כפירת ש"ה וא"ל בדלית לי' קרקע לפי"מ דמבואר ברש"י קידושין דגם בן חורין איתקש לקרקע עי' קידושין (דף ז' ע"א) ובתוס' שם ד"ה אם כן עיי"ש וכיון שכן הרי בשורי גנבת תמיד הוי כפירת שיעבוד קרקעות דאם אין לו נמכר בגניבתו וא"כ הוי תמיד כפירת ש"ק ואיך משכחת לה קרבן שבועה והיא קושי' מוחכמת וראוי' אליו ז"ל. וכנראה דסובר הגאון ז"ל דאע"ג דבעינן יחד לו כלי וכיון שיש לו אינו נמכר בגניבתו מ"מ כיון דאם אין לו נמכר בגניבתו הרי גופו משועבד לחוב זה ומיקרי שיעבוד קרקעות וכמו דלא מהני יחד לו כלי לענין שאר קרקעות לפי"ד התוס' שלא יהי' כפירת שיעבוד קרקעות ה"ה דלא מהני לענין שיעבוד הגוף שלו ואם כי לענ"ד יש לדחוק ולחלק דהכא ליכא השתעבדות כלל ורק באין לו נמכר וביש לו ליכא שיעבוד על הגוף כלל מ"מ אין זה מספיק לישוב הקושי' הנ"ל

אמנם מה שנלענ"ד בישוב הקושי' הנ"ל בדרך חדש עפי"מ שנראה לענ"ד לחדש דנהי דזה ברור דאם אחד מודה שגנב לחבירו חייב להשיב לו או לשלם ואע"ג דקיי"ל אין אדם משים עצמו רשע כבר אסביר לן הראב"ד ז"ל דבממון מה שנוגע לחובתו אדם נאמן לחייב את עצמו מ"מ נראה דזה דוקא לענין חיוב השבה כיון דזה משכחת לה אפי' בלא גניבה כגון בשאלה וכיו"ב א"כ ל"ש בזה לומר דאינו נאמן מצד אין אדם משים עצמו רשע כיון דלחובתו נאמן ואמרי' נהי דלא גנב מ"מ חייב לו באופן אחר כיון דהוא בעצמו מודה שחייב לו יהי' הסיבה מה שתהי' משא"כ לענין שימכרוהו ב"ד בגניבתו כיון דזה לא משכחת לה אלא בהיותו גנב באמת. לענין זה לא מהני הודאתו דע"ז שוב אמרינן א"א מע"ר ואינו נאמן שגנב ולא יוכלו הב"ד למכרהו אפי' באין לו לשלם. וא"כ א"ש קושית הגז"ל דלא הוי כפירת ש"ק מטעם מכירת עצמו דבזה אפי' יודה מעצמו ג"כ הב"ד