כלי חמדה שמות רנא

הם בני מיתה וא"כ לא יתכן לשיטתו פי' רש"י ז"ל וצ"ל כמו שפירשנו ולפי"ז יהי' מוכח דנאסר מחיים ולכן מוכרחים התוס' לתרץ דלר"ת ג"כ חל האיסור מיד משעת גמ"ד כיון דאפי' לשוחטו אסור וכיון שכן שפיר חל האיסור על השערות ג"כ ודו"ק היטב בזה ואשמע דעת מעכת"ה]

איברא דלכאורה יש לעיי' בדין זה מדברי המכילתא פרשת משפטים פרשה י' שכתב ללמוד איסור הנאה דשור הנסקל מק"ו מעגלה ערופה דמאי עגלה ערופה שמכפרת על שפכ"ד ואינה מטמאה את הארץ ואינה גורמת לסילוק שכינה אסורה בהנאה ק"ו לשור הנסקל שהוא שופך דם ומטמא את הארץ וכו' שאסור בהנאה עיי"ש ולפי"ז יש ללמוד ק"ו זה לישראל שהרג ג"כ דנאסר בהנאה מטעם זה ויהי' איסור נוסף ברוצח כמו שור הנסקל איברא דנראה דש"ס דילן אינו ס"ל ק"ו זה דא"כ אמאי בשחטו קודם שנגמר דינו מותר בהנאה הא משום ק"ו זה ראוי שיאסר בהנאה אפי' בשחטו קודם שנגמ"ד. ומלבד זה נראה דאינו ראי' מבהמה לאדם כיון דקיי"ל כל המומתין מתוודין ותשובה מהני בדיני שמים אע"ג דהב"ד אין משגיחין ע"ז ואינו נשלם כפרתו עד שימות מ"מ שוב ל"ש ללמוד ק"ו לאסור אותו בהנאה מבהמה. ועפי"ז יש לומר דעכ"פ במת עכו"ם אפי' לפי"ד הסוברים דמותר בהנאה מ"מ היכא דהרג את הנפש ונתחייב מיתה עפ"י ב"ד אסור בהנאה כמו שור הנסקל הנאסר בהנאה מכח ק"ו כיון דבעכו"ם ל"מ תשובה

ויש להעיר עפי"ז במדרש תנחומא פרשת תצא דאיתא התם דכאשר הרג שמואל את אגג האכיל מבשרו כזית כזית לנעמיות עיי"ש והיינו דזה הי' אופן הריגתו עכ"פ אינו נראה שהי' שמואל מדקדק שלא יהי' מאכיל ממנו רק כ"ז שהי' חי ומסתמא הי' חותך ממנו גם לאחר מיתה ג"כ ומאכיל לנעמיות וקשה אפי' א"נ דמת עכו"ם מותר בהנאה מ"מ הא הי' מחויב מיתה עפ"י הדיבור דאמר הקב"ה לך והחרמת את עמלק וא"כ צריך להיות אסור בהנאה. איברא דכמה תשובות בדבר. א' דנראה בזה דמה שצוה הקב"ה למחות זכר עמלק זה אינו בכלל שור הנסקל שיהי' הגמ"ד אוסרתו כיון דל"ש בי' גמ"ד דב"ד כלל. ב' דנראה ברור דהי' שמואל מדקדק שלא לחתוך מבשרו לאחר מיתה כיון דבאמת הקשו המפורשים איך נטמא שמואל לאגג הא הי' נזיר ואסור להיטמא למתים ותי' דעשה דמחיית עמלק דוחה הלאו דטומאה. אמנם נראה דמשום זה מדקדק במדרש תנחומא וביתר ביאור במדרש שמואל שהאכיל מבשרו זיתים זיתים לנעמיות להורות דחתך מבשרו רק זיתים זיתים ולא חתך אברים אברים שלא להתטמא בטומאת מת דאמה"ח מטמא וכהן מוזהר עליו לכן חתך רק זיתים זיתים מבשרו דבשר הפורש מן החי טהור לגמרי ומעתה זה דוקא מחיים אבל לאחר מיתה כיון דכבר מת וליכא המצוה שוב בוודאי לא חתך ממנו שמואל משום דהי' מוזהר על הטומאה וזה פשוט

אמנם כ"ז לפילפולא אמנם העיקר נראה בזה דבאמת זה נראה דאגג הי' אסור בהנאה מצד דצוה הקב"ה להחרימם וסתם חרם היינו איסור הנאה והא דרצו ישראל ליקח לקרבנות מהבקר והצאן י"ל עפי"ד התוס' חולין (דף ק"מ) שנסתפקו דבהמות עיר הנדחת ג"כ כשר להקרבה וכבר ראיתי לח"א שהעיר בזה אמנם הא דהאכיל את בשרו לנעמיות היינו מפני שהן של הפקר ואיסה"נ מותר להאכיל לבהמות וחיות ועופות של הפקר כמו"ש הפוסקים דמותר להאכיל איסה"נ לכלבים של הפקר. ויש לפלפל בזה הרבה ואכ"מ

ונשוב לעיקר הדבר שאנו דנים בו דנראה פשוט דאין ללמוד עבד וישראל משור הנסקל וי"ל עוד בזה דרך פילפול דהנה ראיתי לכבוד ידי"נ הגאון המנוח מקויל ז"ל בתשו' הנדפסת בספר