כלי חמדה שמות רמט

הלל"מ דאין עדים זוממין משלמין את הכופר אמנם זה הוא שקשה טובא איך מחייבין עפ"י עדותם כופר הא הוי עדות שאאילה"ז כיון דאם יוזמו לא יצטרכו לשלם ואין לומר דהרי הר"מ ז"ל ס"ל דלוקין מצד והצדיקו א"כ מתקיים כאשר זמם במלקות זה אינו דנראה פשוט דהא דס"ל לר"מ ז"ל דחייבין מלקות היינו דוקא אם עדותן רק לחייב כופר אבל השור חייב מיתה בלא"ה והיינו כגון שסיכן לשלשה בני אדם עפ"י עדים אחרים ועדותן רק לענין כופר אבל באינך גווני שכתב הר"מ ז"ל פ"י מנזקי ממון הלכה ג' דמתחייב השור ג"כ מיתה ע"י עדותן א"כ כשהוזמו חייבין לשלם דמי השור לבעלים שוב ל"ש בהו מלקות מכח והצדיקו כיון דאמרינן קלבד"מ וממונא משלם מילקא לא לקי א"כ בכה"ג איך משכחת לה חיוב כופר כלל הא הוי עדות שאאילה"ז ועיי' בקצות החושן סי' ל"ח סק"ד שכתב להדיא כן דכוונת הר"מ ז"ל במ"ש דלוקין היינו במקום דאין עדותן על השור אבל במקום שהם מעידין על השור ל"ש מלקות משום הכופר עיי"ש וא"כ קשה מאוד אמאי מתחייב כופר ע"פ עדותן הא לענין כופר הוי עדות שאאילה"ז וצ"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דגזה"כ דעלה לא קאי כאשר זמם דקרא ול"צ בזה תורת עדות שאתה ילה"ז או משום דבאמת יש עליהם חיוב מלקות אלא משום דא"א ללקותם מכח קלבד"מ הוי בכלל כאשר זמם כמ"ש הריטב"א לענין מיתה וממון ואין לחלק בין ממון למלקות מכח חיוב ידי שמים ותפיסה ז"א דלמ"ד עדים זוממין קנסא ליכא חיוב לצאת יד"ש ותפיסה אם פטורין מכח קלבד"מ ואעפי"כ ס"ל להריטב"א ז"ל דמתקיים בזה כאשר זמם כיון דהפטור רק מכח קלבד"מ. ויש להאריך הרבה בזה ואין כאן מקומו כי לא באתי אלא לבאר דברי הרמב"ן ז"ל ואי"ה בחי' מכות יבואר בארוכה

יא) (שם ל"ג) וכי יפתח איש בור וגו' ונפל שמה שור או חמור וברש"י ז"ל שור ולא אדם חמור ולא כלים. ועיי' ברבותינו בעלי התוס' שכתבו בזה"ל ומיהו קשי' דלמה לי שור ולא אדם תיפוק לי' מדכתיב והמת יהי' לו מי שהמת שלו וי"ל דמיירי בעבד כנעני שלא מל ולא טבל דשרי בהנאה כדאמרינן בירושלמי אקשיי' אחריתי תפתר בעכו"ם מת וטעמא דמת אסור בהנאה משום דילפינן מעגלה ערופה וכו' ובעי דומי' דמרים שהיתה ישראלית לאפוקי עכו"ם עכ"ל מבואר מדברי רבותינו בעלי התוס' דמודים דעבד כנעני שמל וטבל לשם עבדות אסור בהנאה דדינו כישראל וגמרינן לה לה מאשה אלא דמיירי שעדיין לא מל וטבל דהוי עכו"ם גמור דמותר בהנאה. אמנם בתוס' ב"ק (דף י' ע"א) ד"ה שהשור חייב בסוף דה"ק כתבו בזה"ל דשור ולא אדם איצטריך לעבד ולעכו"ם הקנוי לישראל עכ"ל ומדכתבו "עבד ועכו"ם נראה דגם עבד כנעני שמל וטבל מותר בהנאה ועיי' בשבו"י ובהפלאה ז"ל שרוצים לומר דהתוס' ס"ל דעבד כנעני הקנוי לישראל מותר בהנאה והדברים עתיקין בספרי האחרונים

אמנם האחרונים תמהו בזה מירושלמי פרק בתרא דסנהדרין הלכה ז' דאיתא שם פלוגתת ר"י ור"ל גם בעבד שהי' יוצא ליסקל ונמצאו עדים זוממין אם הוי יאוש או לא כיון דהוי יאוש בטעות וקשה ת"ל הא לא נתייאש מגוף העבד מה ששוה לאחר מיתה וא"כ הוי יאוש לחצי חפץ ולא מהני היאוש כלל ועיי' בזה בספר אמרי הצבי לידיד נפשי הגאב"ד דאברי שיחי' פ"ק דב"ק אות ל"ד ס"ק ג' שכתב בזה"ל אולם היותר נכון לענ"ד לומר בזה דאפי' לשיטת התוס' דעבד כנעני שמת מותר בהנאה מ"מ כל שנגמר דינו בב"ד והב"ד חייבוהו מיתה והמיתוהו אז אסור בהנאה דומי' דשור הנסקל דנגמר דינו ומת דאסור בהנאה ה"ה עבד כנעני וא"כ ל"ק מירושלמי דשפיר נתייאש האדון לגמרי מעבדו שהעידו עליו שחייב מיתת ב"ד.