כלי חמדה שמות רמה

מכבוד ידי"נ הגאון המפורסם המנוח מוהר"י ישעי' ז"ל האב"ד דק"ק זדונסקיוואלע

אמנם נראה ברור דכוונת הרשב"א ז"ל על חיוב כופר כיון דאמרינן דכמיתת הבעלים כך מיתת השור וילפינן זה מדכתיב וגם בעליו יומת. ולכאורה קשה הא בעליו יומת היינו ביד"ש ולענין מיתה ביד"ש הרי ל"צ כלום ועכצ"ל כמו"ש התרגום אונקלוס שמפרש יומת יתקטל וכמו"ש הרמב"ן ז"ל דיש עליו באמת ביד"ש חיוב הריגה ולא חיוב מיתה והוי כמו שחייב מיתת ב"ד וכופר הוא תמורת המיתת ב"ד לכן גם כופר צריך שיהי' בפני סנהדרין של כ"ג ממש כמו ד"נ כמבואר בירושלמי סנהדרין פ"ק שלהי ה"א עיי"ש ולכן לחייב הבעלים מיתה דהיינו עיד"ז שעושים אותו למועד צריך בפני הבעלים דזה הוי ד"נ ממש אלא שיכול לפטור עצמו בכופר וזה מוכרח בכוונת הרשב"א ז"ל. אמנם שנימא דמפני דאצל השור הוי ד"נ יהי' צריך דוקא העמדה בדין בפני הבעלים זה א"צ כיון דאצל הבעלים הוי ממון ולכן בתם ל"צ בפני הבעלים דוקא כיון דהוא רק לחייב השור מיתה ומעתה כיון דבעבד מבואר דצריך בפני בעלים דוקא ואמרי' דהבעלים בעמידה דהוי אצלם בגדר ד"נ ע"כ דעבד אינו דומה לבהמה בזה ודו"ק היטב בכ"ז כי קצרנו וסמכנו על המעיי'. ואי"ה עוד חזון למועד לבאר הדברים וכאן כתבנו רק להשתעשע בדברי בני ז"ל

ט) (שם כ"ב) וכי ינצו אנשים וגו' כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים. וכתב הרמב"ן ז"ל בזה"ל ולפי דעתי בעבור שאין בולדים האלו ניכר כי מי יודע אם יצליחו אמר הכתוב אע"פ שאין כאן ממון תשלומין נשים עליו עונש והוא כמו קנס וממון שיטילו אחרים עליו בעל כרחו עכ"ל. מבואר מדברי רבינו הרמב"ן ז"ל דתשלומי דמי ולדות הוא קנס דמדינא אין כאן תשלומין כיון דלא נדע אם יצליחו והיינו אם יהיו בני קיימא וזה מוכרח בכוונת רבינו ז"ל. והראה לי תלמידי החתן המופלג ושנון כמר יחיאל מאיר הכהן שיחי' מעיר זאריק שכן דעת התרגום יונתן ז"ל שכתב בזה"ל מתקנסא יתקנס דמי וולדא עכ"ל מבואר להדיא כן דהוא קנס וע"כ מה"ט דאינו ברי היזיקא דדילמא לא יהיו בני קיימא ומספק א"א לענוש ממון וע"כ דקנס הוא. ויש ליישב בזה קושית התוס' סנהדרין (דף פ"ד ע"ב) ד"ה הו"א אפי' נפלים שתמהו דאיך אפ"ל כן דיהי' חייב על עוברין מיתה א"כ היכי מיחייב דמי ולדות הא מיחייב מיתה ולדברי התרגום יונתן ורמב"ן ז"ל אפשר דהסוגיא אזלא אליבא דר"מ דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם וזה פשוט

איברא מה דתמי' טובא לפי הנ"ל למה לי קרא דמכה איש למעט עוברין ממיתה ואיך אפשר להרוג מספק ואין לומר כיון דגלי קרא דב"נ חייב על עוברין מקרא דשופך דם האדם באדם איזהו אדם שהוא באדם זהו עוברין וא"כ הו"א דישראל לא יצאו להקל וג"כ חייבין על עוברין ז"א דעל זה גופי' קשה אמאי חייבה רחמנא בב"נ על עוברין כיון דהוא רק ספק ואיך אפשר להרוג מספק ויותר יפלא לפימ"ש הפרמ"ג ז"ל דלדעת הפוסקים דספיקא דאורייתא מה"ת להחמור בב"נ אזלינן בספיקו להקל ואינו אסור בספק וא"כ אמאי חייבה תוה"ק לב"נ על עוברין כיון דהוא רק ספק נפש ולומר בדעת הת"י והרמב"ן ז"ל דבאמת מודים דהוי רוב רק דקשי' להו הא בממון לא אזלינן בת"ר לכן כתבו דקנס הוא זה דוחק בעיני דמלשון הרמב"ן ז"ל נראה דהוי ספק גמור [ועוד דהרי מבואר בש"ס דהפלוגתא אי פלגא נזקא קנסא או ממונא תלי' אי סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ולמ"ד דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי שוב אמרינן דפ"נ ממונא אע"ג דסתם הוא