כלי חמדה שמות רמד

דגלות אינו מכפר כלל ועיי"ש מ"ש הרב המגי'. מ"מ נלענ"ד דהא שכתב הר"מ ז"ל דרק הראוי ליורשו הוא גוה"ד היינו רק לענין מזיד דאמרי' מצוה ביד גוה"ד ע"ז כתב הר"מ ז"ל דהמצוה הוא ביד מי שהוא ראוי ליורשו משא"כ בשוגג דרשות הוא ביד גוה"ד מצד כי יחם לבבו א"כ נראה פשוט דבנו של העבד ג"כ הוא גוה"ד כיון דבטבע הוא בנו אע"ג דמדינא אין לו חייס מ"מ שייך בי' כי יחם לבבו ופשיטא דאם הרגו פטור [ונראה דגם לענין מחתרת דאב עבד הנמצא במחתרת בנו העבד כגון שיש לו דברים שנתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בהן או אפי' בנשתחרר בנו וה"ה ישראל גמור ופקע ממנו היחוס לגמרי מ"מ לענין הטבע דסתם אב חס על בנו נראה דאין לחלק ודינו כמו אב ישראל וצ"ע בזה] הכלל שהדבר ברור ואין ספק כלל דלענין גלות לא נתמעט עבדו ולכ"ע חייב גלות כנ"ל

אמנם בעיקר הדבר שהעיר בני ז"ל שאדון יכול להעיד על עבדו ונהרג על ידו כמו בהמתו לענ"ד הדבר צ"ע שאין לדמות עבדו לבהמתו בזה דבבהמתו אין לו בה אלא קנין ממון ואדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן משא"כ עבדו יש לו בו קנין איסור ג"כ וצריך גט שיחרור דוקא דגמרינן לה לה מאשה ואע"ג דמפקירו ויצא לחירות אכתי אגיד גבי' להתירו בבת ישראל נראה דבעבדו יש לו קנין כמו באשתו והדעת שלו משועבד אל אדונו ולכן א"א לו להעיד עליו ואינו נהרג על ידו ויש להביא ראי' לזה מדברי תוס' סנהדרין (דף י"ט ע"א) ד"ה ינאי המלך שכתבו לתרץ דלכן הוצרך ינאי דוקא לעמוד אע"ג דאם רוצים להשיב שניהם מושיבים אותם וא"כ ה"נ המלך הי' יכול לישב "ובלבד שישב אותו כנגדו" [אגב ארשום בזה מה שצל"ע מה שייך כנגדו בדיני נפשות הא הב"ד המה תובעים ונראה דשטחיות דלישנא נקטו כן וכוונת התוס' באמת דלפי"ז בדיני נפשות דל"ש שכנגדו כלל דאין כאן בע"ד דעל הב"ד מוטל מצ"ע דובערת הרע א"כ היו יכולים לצוות את ינאי שישב ועפי"ז נסתרו דברי הגאון בעל תפארת צבי ז"ל בתשו' רעק"א ז"ל סי' ק"ד ד"ה ובימי חרפי מ"ש לבאר כוונת התוס' עיי"ש ואולי י"ל דס"ל להגאון ז"ל דגואל הדם הוא הבעל דבר כיון דעליו המצוה להורגו הוי הוא הבע"ד של העבד ויש שפיר כנגדו וצ"ע עוד בזה] משום דדיני נפשות שאני עכ"ל ולכאורה תמי' הא לגבי ינאי הוי רק ד"מ שמפסיד העבד ואי דלגבי העבד הוי דיני נפשות א"כ העבד צריך לעמוד ומה ענין ינאי לזה אלא ודאי כדאמרן דעבד באדונו כיון דאגיד ומקושר בו בקנין איסור ג"כ ועתה כשרוצים להרגו רוצים להפריד אותו לגמרי ממנו הוי כד"נ אצל האדון ומוכרח כדברינו הנ"ל

ואין להשיב ע"ז דהרי מקור הך דינא דאין לקבל עדות שלא בפני בע"ד הוא מקרא דוהועד בבעליו ולא ישמרנו וכתב הרשב"א ז"ל בחידושי לב"ק (דף קי"ב) ד"ה משום סומכוס אמרו בזה"ל ואפשר לומר לשווי' מועד שאני דכתיב והועד בבעליו וכו' אבל בשאר דברים לרבנן לא בעינן בפני הבעלים דאין למדין דיני ממונות מדיני נפשות דדיני השור כד"נ דכמיתת הבעלים כך מיתת השור עכ"ל הרשב"א ז"ל ומבואר ברשב"א ז"ל דלכן צריכים להעיד בפני הבעלים כיון דדיני השור כד"נ אע"ג דלענין הבעלים הוי ג"כ רק ד"מ וע"כ כיון דפתיך בי' דיני נפשות חמירי וא"כ ה"ה לענין העמדת ינאי י"ל כן. ז"א דבאמת דברי הרשב"א ז"ל לכאורה מחוסרין הבנה דהרי לענין זה שיעשה השור מועד אין נפ"מ לדיני נפשות כלל דהרי גם תם ח"מ והא דצריך שיעשה מועד הוא רק לענין שהבעלים ישלמו כופר וא"כ איזהו דיני נפשות יש בזה שנאמר שמשום שהוא ד"נ החמירה בהו תורה דצריך קבלת עדות בפני בע"ד. וכבר נשאלתי ביאור דברי רשב"א אלו