כלי חמדה שמות רלט

אנה לידו וא"כ זה שנהרג על ידו הי' ח"מ וא"כ שוב הי' רשות למלך להרגו כיון דבמלך ל"צ משפטי עדות רק אמתיות הדבר וא"כ שוב אינו גולה כיון דע"מ שהרג עתה הרי א"א לגלות מצד דאמרינן דהי' חייב מיתה וגם דנימא דוודאי הרג המלך בשוגג עוד אחד בלא עדים כבר כתבתי דמצד זה אין הב"ד יכולין לגלותו כיון דהי' בלא עדים. וא"כ א"ש דברי הרדב"ז ז"ל דבמלך אינו גולה וזה נכון

ו) (כ"א י"ט) בקרא וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף וגו' אם יקום ויתהלך בחוץ וגו' רק שבתו יתן ורפא ירפא. כבוד ידיד נפשי הגאב"ד דק"ק וויערשאוו שיחי' העירני דלמה לא כתיב בקרא נזק וצער ג"כ רק שבת וריפוי והוכיח מזה כדעת הנוב"י בתשו' סי' ע"ב שכתב לחדש דבממון ל"צ מה"ת עדות שאילה"ז ועיי' בספר ע"ד שכתב להוכיח כן מקרא זה דאל"כ איך מתחייב שבת וריפוי הא העדים יכולים לומר אנן לחייבו מיתה או גלות באנו א"ו דל"צ בממון עדות שאילה"ז מה"ת ומעתה לפי"מ שפסק הר"מ ז"ל דדוקא שו"ר הוי ממון אבל נזק הוא קנס ושוב בעי יכול להזימו ושפיר לא כתיב בקרא. אלו דברי קדשו באחד ממכתביו אלי

וזה אשר השבתי לו הנה לפי דברי הנוב"י יפה אומר אך באמת גוף דברי נוב"י מחוסרין תבלין דהרי משכחת לה שהעדים העידו מיד אם ימות יתחייב מיתה או גלות ואם יחי' יחייב בתשלומי נזק. אמנם לענ"ד י"ל בדרך פילפול כיון דהגמ' מסיק בכתובות דקרא מיירי בגלות והנה באמת הקשו בתוס' ריש מכות איך משכח"ל גלות הא יכול לומר מזיד הייתי והריטב"א הוסיף להקשות דל"ל דמודה לדברי העדים דא"כ הו"ל עדות שאאילה"ז כמו דס"ל לסומכוס בב"ק (דף ע"ה) אך באמת כבר כתב בתוס' הרא"ש ב"ק מובא בתשו' הרי"מ חו"מ סי' א' וכ"כ התומים סי' ל"ח דמודה לדברי העדים אינו מיפטר אלא בקנס כיון דבידו למחול ממונו שפיר הוי עדות שאאילה"ז משא"כ גופו אינו הפקר ואין בידו למחול גופו ולכן אפי' במודה לדברי העדים הוי עדות שאתה ילה"ז דהודאתו א"י לפטור את העדים וא"כ שפיר חייב גלות כמודה לדברי העדים דהוי עדות שאילה"ז וז"ב. ומעתה זה דוקא כשאין מחייבין אותו אלא גלות משא"כ הכא דרצו לחייב אותו גלות לכשימות וכשיחי' ממון שוב הדרא ק"ל הא הוי עדות שאאילה"ז ואיך מתחייב בממון כשיחי' אך ז"א דבממון הרי מהני הודאתו ומחויב מצד הודאה שלו א"כ זה דוקא שו"ר דהוא ממון אבל נזק וצער דהוא קנס ומודה בקנס פטור וא"כ מצד הודאתו אין לחייבו ושוב הוי עדות שאאילה"ז ומדוקדק דלא נקט בקרא אלא שבת וריפוי וז"נ דרך חידוד

אך לקושטא דמילתא ז"א דהרי אע"ג דסובר הר"מ ז"ל דנזק הוי קנס מ"מ מחייב אותו במודה לדברי העדים ואין זה ככל דבר קנס שמשלם יותר על מה שהזיק דפטור בהו מודה בקנס. ומלבד זאת נראה דבגלות א"נ דלא משכח"ל גלות כ"א במודה לדברי העדים נהי דנימא דהודאתו אינו מהני לפטור העדים מ"מ בלא"ה ל"ה עדות שאתה ילה"ז דעדים יכולים לומר מי הכריח אותך שתודה על שקר וה"ה אתה מתחייב בעצמך ופשיטא דאין העדים חייבין מדין הזמה וא"כ שפיר הוי עדות שאאילה"ז והקשה הריטב"א שפיר ואינו מתורץ בדברי התוס' הרא"ש

ובעיקר דברי הריטב"א ותוס' הרא"ש כתבתי בחידושי לב"ק (דף ע"ה) ויען שלפי דעתי המה דברים נכונים אעתיקם בזה וז"ל שם:

(בב"ק דף ע"ה ע"ב) בגמ' אמר ר"א