כלי חמדה שמות רלח

זכות להבעל והאב וכמו"ש האבודרהם בטעם דהתורה פטרה נשים ממצות עשה שהז"ג משום דמשועבדות לבעליהן. רואים אנו דהיא לגמרי ברשות בעלה גם בנפשה וכן בניו הקטנים המה ברשות האב להפרישם לשם השי"ת כמו דקיי"ל האב מדיר את בנו בנזיר והוא הלל"מ מבואר מזה דיש לאב חלק בבניו הקטנים וא"כ הו"א נהי דזה ברור דמכה אשה וקטן ומתו ג"כ חייב מיתה מ"מ יהי' יכול לפדות את עצמו ממיתה בכופר אצל הבעל והאב לכן קמ"ל קרא דהוי בכלל רוצח גמור ושוב הוי בכלל הלאו דלא תקחו כופר לנפש רוצח

ועפי"ז מתפרשת יפה כל המכילתא שהובא ברש"י ז"ל דראשית דברי המכילתא דאי הוי כתיב כל נפש הו"א אפי' הכאה בלא מיתה תיפוק לי' מכה איש ומת. וכבר תמהו המפורשים דאיך אפשר לומר דעל הכאה בלא מיתה יהי' חייב מיתה ומוכרח דכוונת המכילתא דהו"א על ח"מ ביד"ש והתשלומין הם משום כופר כמו בראשי אברים וכן כתבו המפורשים וע"ז גלי קרא דמכה איש ומת דאין כאן חיוב מיתה כלל עד שממיתו לגמרי וממילא מתפרש הקרא דכי יכה כל נפש ג"כ בממיתו לגמרי וע"ז שוב אמרינן דאי הוי כתיב מכה איש הו"א דדוקא במכה איש ומת הוי רוצח גמור אבל הכה אשה וקטן אע"ג דחייב מיתה מ"מ מהני כופר לכן כתיב כי יכה כל נפש אדם מות יומת דבכל נפש הוי רוצח גמור. ודו"ק בכ"ז. וכתבתי עוד דרך לתרץ קושית הגאון מהר"ל חריף ז"ל אמנם מפני שכבר נדפסו הדברים בספרי חמדת ישראל חלק הל"ת אות צ"ד לכן לא רציתי לכפול הדברים והמעיי' ידרשם משם

ו) בתשו' הרדב"ז חלק ב' סי' תשע"ב חקר אי מלך שהרג נפש בשוגג גולה עיי"ש שכתב שלא שמע דבר זה רק דמסברא נראה דאינו גולה דהרי קיי"ל ברב שגולה גולין כל ישיבתו עמו וא"כ ה"ה במלך שהרג אי נימא דגולה יהי' גולין עמו כל מה שצריך לו וזה אי אפשר עיי"ש ועיי' בספר מנ"ח בהשמטות דחה דבריו

ולענ"ד נראה לקיים דברי הרדב"ז דמלך שהרג בשוגג אינו גולה לפי"מ דמבואר במס' מכות ומייתי לה ברש"י ז"ל על הקרא דואשר לא צדה וד' אנה לידו משל הקדמוני מרשעים יצא רשע דשנים הרגו אחד שוגג ואחד מזיד בלא עדים על שניהם לכן עתה זה שהרג מזיד נהרג וזה שהרג אז שוגג גולה עתה על הריגתו של זה. והנה צ"ל עיון לכאורה דא"כ אמאי גולה השתא כיון דאמרינן דזה שנהרג עתה הי' ח"מ וא"כ גברא קטילא קטל. ואי משום דזה מוכח דהרג קודם לכן אדם בשוגג. ז"א הא בדיני נפשות לא מהני אומדנא ואפי' אם מודה בעצמו שהרג את הנפש אינו גולה דכדיני נפשות דמיין וצריך דוקא עדים וא"כ הכא אמאי גולה. אך באמת ל"ק מידי דבאמת הב"ד מגלין אותו בשביל הריגתו של עכשיו דנהי דמוכח מזה שהרגו שוגג שחבירו הי' חייב מיתה משום שהרג את הנפש במזיד מ"מ כיון דבדיני נפשות צריך עדים והתראה א"כ כל זמן שלא נתברר שהרג בעדים והתראה אסור להרגו וההורג אותו במזיד חייב מיתה ובשוגג גולה וא"כ שפיר חייב גלות על הריגתו של עכשיו. אך בשמים חושבין זה לכפרה לו על הריגת הראשון כיון דזה שנהרג עתה הוא גברא קטילא. וזה ברור ומוכרח בפירושא דשמעתתא

ומעתה י"ל לפי"מ שפסק הר"מ ז"ל בהלכות רוצח ובהלכות מלכים דמלך יש לו רשות להרוג הורג בעד אחד ואפי' בלא התראה. מבואר מזה דמלך א"צ לדון עפ"י משפטי התורה. אלא אם נראה לו שזה אמת שוב יכול להרוג אותו לכתחילה. א"כ במלך שהרג אדם בשוגג ל"ש לומר דיגלה כיון דאמרינן דאלקים