כלי חמדה שמות רלז

קטן היינו קטן שאינו בר דעת וזה לא נשמע מקרא דאיש כי יכה. וז"ב

ומה שנראה עוד בזה ונקדים לתרץ מה שמקשין העולם על רש"י ז"ל וכן הוא לחד גירסא בגמ' סנהדרין (דף פ"ד ע"ב) דצריך קרא דכי יכה כל נפש לחייב ההורג את האשה דהו"א דוקא הורג את האיש חייב ועיי"ש וקשה מאוד דלמה צריך קרא דהורג את האשה חייב מיתה הא מקרא מלא דיבר הכתוב וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם הרי מבואר דאף בשפחה כנענית יש חיוב מיתת ב"ד וא"כ מכ"ש בישראלית והוא תימה גדולה. וזה איזהו שנים שנדפסו הדברים בקובץ אחד. וכתבתי לתרץ לפי"מ דמבואר בכמה דוכתין דהבעל יש לו באשה קנין ממון ג"כ ומלבד קנין האיסור שיש לו בה הוי בכלל מקנת כספו כמבואר בגמ' דמד"ת ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה דהוי קנין כספו ועיי' ברש"י מנחות (דף מ"ג ע"ב) ד"ה היינו אשה שכתב בזה"ל דאשה נמי שפחה לבעלה כעבד לרבו. ועיי' בתשב"ץ ח"ב סי' ס"ז שכתב לתרץ דלכן בריש פרק קמא דקידושין תני האשה נקנית ואח"כ תני האיש מקדש משום דבעל באשתו יש לו שני דברים קנין ממון וקנין האיסור דאסר לה אכ"ע כהקדש. והנה בפ"ק דתני ענין הקנין שיש לבעל באשתו צריך למיכתב האשה נקנית דאי תני האיש קונה הו"א אפי' בע"כ משא"כ בפרק ב' דתני האיש מקדש והיינו ענין ההקדש שיש לבעל באשתו שפיר כתיב האיש מקדש דבזה ליכא למיטעי דהוא אפי' בע"כ כיון דאין אדם אוסר דשא"ש אתד"ק ודפח"ח. וכתבנו מזה במק"א באריכות ואכ"מ

ומעתה י"ל דהא דצריך קרא לחייב כשהרג אשה היינו אם הרג את אשתו והו"א דדינה כשפחה כנענית ויש בה דין יום או יומים לכן צריך קרא דאינו כן והורג את האשה אפי' אשר חייב תמיד מיתה כיון דהיא ישראלית גמורה אינה נדחית בדין יום או יומים. ומעתה אומר אני דהא דצריך קרא להורג את הקטן שחייב מיתה היינו ג"כ באופן הנ"ל באב שהרג את בנו הקטן דבזה הו"א דא"ת מיתה לפי"מ דמבואר בר"מ ז"ל פ"ו מהלכות תשובה ה"א דלכן בנים קטנים מתים בחטא אבותם שהבנים הקטנים שלא הגיעו עדיין לכלל מצות כשאר קניניו הם עיי"ש וא"כ שפיר י"ל דאב שהרג את בנו הקטן יהי' דינו כהורג את עבדו ויהי' נדון בדין יום או יומים ולכן קמ"ל קרא דאינו כן רק אפי' בעל שהורג את אשתו ואב שהכה את בנו הקטן דינו כשאר רוצח וחייב מיתת ב"ד תמיד אם אמדוהו ב"ד שימות מהכאה זו וזה נכון לכאורה

איברא דלאחר העיון אין הדבר מתיישב על הלב דא"נ דהא דצריך לרבות אשה וקטן הוא רק בעל באשתו ואב בבנו א"כ מנ"ל דקרא דכי יכה כל נפש לרבות זה דילמא אע"ג דגלי רחמנא דחייב על כל נפש מ"מ בבניו ובאשתו י"ל דפטור כמו בעבדו דישנו בדין יום או יומים. וגם הרי בסנהדרין (דף פ"ד ע"ב) מבואר בגמ' דאי הוי כתיב מכה איש הו"א דאיש דבר מצוה אין אבל אשה וקטן דלאו בני מצוה הם לא נראה דקאי על כל הנשים והקטנים ועיי' בתוס' שם. והוא תימא רבה. איך אפשר לומר דהורג את האשה יהי' פטור

לכן נלענ"ד ביאור הענין עפ"י הנ"ל. אך באופן אחר לפימ"ש הר"מ ז"ל בפ"א מהלכות רוצח הלכה ד' בזה"ל ומוזהרין הב"ד שלא ליקח כופר הרוצח וכו' ואפי' רצה גואל הדם לפטרו שאין נפשו של זה הנהרג קנין גוה"ד אלא קנין הקב"ה עכ"ל. מבואר מזה דהענין שהזהירה תוה"ק שלא יקח כופר מרוצח היינו משום דאין נפשו קנין גוה"ד אלא קנינו של השי"ת. ומעתה נאמר דיש מקום לומר דזה דוקא דהורג גדול ובר דעת משא"כ בהורג אשה וקטן כיון דהאשה היא ברשות הבעל וכן קטנים הם ברשות אביהם ואף בנפשם יש