כלי חמדה שמות רלו

להוציאו ול"ש בזה להקיש עברי לעברי' כיון דלא נמכר לתועלת שלו אלא לטובת הנגנב פשיטא דאם האדון רוצה לשחררו בתוך הזמן ולמחול לו את המותר שיכול לשחררו אמנם במוכר עצמו מפני דחקו נראה מסברא דדמי לאמה העברי' וא"י להוציאו קודם זמנו שלא מדעתו אם טוב לו אצלו ואינו רוצה לצאת לפני הזמן וחייב במזונותיו וצ"ע על רבינו הרמב"ן ז"ל שלא ביאר הדברים

ה) (כ"א י"ב) ברש"י ז"ל ד"ה מכה איש ומת כמה כתובים נאמרו בפרשת רוצחין וכו' ואם נאמר מכה איש ולא נאמר איש כי יכה הייתי אומר אינו חייב עד שיכה איש הכה את האשה ואת הקטן מניין ת"ל כי יכה כל נפש אדם אפי' קטן אפי' אשה ועוד אלו נאמר מכה איש שומע אני אפי' קטן שהכה והרג והי' חייב מיתה ת"ל איש כי יכה ולא קטן שהכה עכ"ל. מקשין העולם ומטו בי' משמי' דהגאון מהר"ל חריף ז"ל דל"ל קרא דמכה כל נפש לחייב אפי' הורג את הקטן ת"ל מדכתיב ואיש כי יכה למעט דקטן שהרג פטור ממיתה ממילא נשמע דהורג קטן חייב מיתה דאל"כ ל"צ קרא למעט קטן שהרג כיון דהוי עדות שאאילה"ז דהעדים יכולים לומר שרצו להרוג רק את הקטן אלא ודאי דהורג את קטן חייב מיתה ואיצטריך קרא למעט קטן שהרג והיא קושי' מוחכמת

ומה שנלענ"ד בזה קרוב לאמת בס"ד דהנה המפורשים הקשו דלמה לי קרא דקטן שהרג פטור תיפוק לי' דקטן אינו בר עונשין בכל התורה ולמה צריך קרא למעוטי הכא קטן. אמנם נראה דהענין הוא כמו"ש במק"א דשיעורין אלו דגדלות לא נאמרו לב"נ וקודם שנתנה תורה הי' תלי' הכל בדעת ומופלא הסמוך לאיש דהוי בר דעת נהי דבישראל גזה"כ דאינו נהרג עד שיהי' בן י"ג ויביא ב' שערות מ"מ בב"נ הי' נהרג אם עבר עבירה שיש בה חיוב מיתה וכיון דשפיכת דמים הוא מז' מצות ב"נ וא"כ קודם מ"ת הי' קטן שיש בו דעת חייב מיתה כשהרג את הנפש ולכן שפיר איצטריך קרא דלאחר מתן תורה יצא בזה להקל ואינו חייב מיתה קודם שיביא ב' שערות בזמנו. ומעתה מיושב הקושי' הנ"ל בטו"ט דנהי מהא דאמרה תורה ואיש כי יכה ולא קטן ממילא נשמע דהורג את הקטן חייב מיתה אבל לא נשמע מזה אלא הורג את קטן בר דעת דהיינו מופלא הסמוך לאיש דע"ז הו"א דאם הוא הרג את הנפש יהי' חייב מיתה ומוכרח מזה דהורג אותו ג"כ חייב מיתה אבל אם הורג את הקטן ממש דעדיין לא בא לכלל דעת הו"א דאינו חייב מיתה והוי כהורג את הבהמה דאין כאן חיוב מיתה לכן צריך קרא דכי יכה כל נפש להורות דאפי' הורג את הקטן ממש חייב מיתה. ובאמת נראה כן דהא דצריך קרא דכי יכה כל נפש היינו קטן ממש שאין בו דעת דעל קטן בן דעת ל"צ קרא דמהיכי תיתי יהי' פטור עליו כשהרגו אבל קטן שאינו בר דעת הו"א דהוי כבהמה

ועיי' בהלכות קטנות למהר"י חגיז ז"ל סי' ל"ח שכ' להסתפק בחרש ושוטה אם מחללין שבת עליהם מה"ט דאינן בגדר אדם וקטן דפשיטא דמחללין עליו את השבת היינו טעמא משום דאתי לכלל דעת ומעתה י"ל דזה דוקא לענין לחלל את השבת דאף בספק פיקוח נפש מחללין את השבת לכן מחללין גם על קטן משא"כ בהורג את הקטן שפיר הו"א דא"ח עליו כיון דאינו בר דעת ודילמא לא יבוא לכלל דעת ג"כ וא"ל מצד רוב דהוי רוב להבא ולכן צריך קרא דהורג קטן מחויב. ונראה דלפי"ז לפי האמת דגלי קרא דההורג את הקטן חייב מוכרח דאפי' אם אינו בר דעת חייב עליו מיתה כשהרגו וא"כ ממילא פשיטא דה"ה לחרש ושוטה ושוב מחללין עליהם את השבת ג"כ דל"צ לענין זה דעת כיון דהוא נפש מישראל ההרגו נהרג עליו ומחללין עליו את השבת. ומצאתי שכבר העיר בזה הגאון בעל אמרי בינה ז"ל דיני שבת ס"ט. עכ"פ דברינו נכונים דהא דצריך קרא לחייב על מיתת