כלי חמדה שמות רלה

וחב"ח דחם הי' יכול לקיים שבת לא היו כופין את רבו לעשותו ב"ח וזה דומה ממש לזה וז"ב לענ"ד בכוונת הרמב"ן ז"ל. ומעתה נראה דהר"מ ז"ל ג"כ ס"ל כשיטת הרמב"ן והכריח זה ממכילתא הנ"ל דאפי' בא"ל אשה ובנים מותר בש"כ וזה נכון

ומעתה נבוא לתרץ ד' הר"מ ז"ל במ"ש שדברי קבלה הוא דאין רבו מוסר לו ש"כ ונראה דמשום דעל פי הנ"ל י"ל דכוונת הקרא דאם בגפו יבוא לאורויי דין זה דאם בגפו יבוא בגפו יצא והיינו שאסור לו לקחת אשה שלא ברשות רבו וי"ל יותר לפי"מ דקיי"ל במקדש אשה ע"מ שאין עלי' שאר כסות ועונה א"ק ופירשו התוס' דאין אישות לחצאין א"כ ה"נ בעבד שנושא אשה שלא מדעת אדון כיון דהאדון אינו חייב לזונה והעבד אינו יכול לזונה כיון דמשועבד הוא לרבו ואין לו פנאי לעבוד עבודת אשתו ובניו וא"כ א"י להתחייב בשו"כ ושוב אין לו אישות כלל וא"כ לא נשמע מיני' כלל ד"ז דבאין לו אשה ובנים א"ר מוסר לו ש"כ לכן כתב הר"מ ז"ל דהעיקר שהוא מד"ק הלל"מ ואסמכה אקרא זה

אך באמת יש לעיי' בזה אם זה מיקרי א"י לחייב עצמו בשו"כ כיון דיוצא ג"כ ויש אופנים שיצא אף באמצע שש והבן. גם בגוף הסברא שכתבנו דנראה דאפי' באין לו אשה ולא קיים עוד פו"ר א"י לישא אשה שלא מדעת רבו כיון דמותר בשפחה צ"ע עוד. וי"ל בדעת הרמב"ן ז"ל להיפך דס"ל דהמכילתא ע"כ מיירי דיש לו אשה ובנים דאל"כ מצי לישא אשה שלא מדעת הרב מצד מצ"ע דפו"ר וא"כ שפיר פירש דבידו למסור לו שפחה כנענית אך יש לדחות דהרי יוכל להיות דיש לו בנים בלא אשה וכבר קיים פו"ר ושפחה כנענית אינו יכול למסור לו. ואי"ה בחידושי על הר"מ ז"ל הלכות עבדים יבואר בארוכה

ד) ברמב"ן ז"ל בקרא דלא תצא כצאת העבדים כתב בזה"ל כיציאת עבדים כנענים בשן ועין וכו' ואני תמה ולמה הצריך הכתוב לומר כן. ואולי שלא נדון בעברי' שתצא גם בשו"ע בק"ו מן הכנענית. ואמר זה בעברי' והקיש אלי' העברי עכ"ל. ולכאורה צ"ע הא קיי"ל אין עונשין מה"ד. וא"ל כיון דהא דא"ע מה"ד הוא מצד דדילמא אית לי' להק"ו פירכא ומספק א"י להוציא ממון שמהאי טעמא גם בממון אעמה"ד א"כ הכא י"ל דהו"א דמספק היא מוחזקת בעצמה. ז"א דהרי הקרא ע"כ מיירי בקטנה וא"י לזכות עצמה בת חורין. ועוד הא שן ועין קנס הוא ואינו מתחייב אלא ע"י העמדה בדין וא"כ ל"ש בזה זכי' כלל כל זמן שלא חייבו הב"ד לשחררו. ונראה דזה כוונת הבה"ג ז"ל שהביא הרמב"ן ז"ל אחר זה שהכריח דלא תצא כצאת העבדים הוא לאו דל"ל דהוא פטור כיון דאין עונשין מה"ד כיון דהוא קנס ולכ"ע א"ע מה"ד ובאמת אם לא הי' קנס הי' מקום לומר בזה דעונשין מה"ד אע"ג דמספק א"י להוציא ממון היינו דוקא היכא שצריך להוציא אבל הכא אם הדין דיצאה לחירות ה"ה ממילא ברשות האב בכ"מ שהיא ושוב אין האדון רשאי לשעבד בה. ויש לעיי' עוד בזה. אמנם מפני שהוא קנס ואינו מתחייב כ"א ע"י העמדה בדין ל"צ קרא שלא יתחייב לשחררה והכריח מזה הבה"ג ז"ל דהוא לאו ונראה דה"ה בלא שן ועין אסור להאדון להוציאה קודם זמנה שלא מדעתה שאין סברא שדוקא בשו"ע הזהיר הכתוב ע"ז. וזה כוונת רבינו הרמב"ן ז"ל במה שסיים ואפשר שהוצאה בעצמה אסורה עליו עד הזמן כי חייבו הכתוב במזונותי' ולעמוד עמו אולי תמצא חן בעיניו ותתיעד וכו' ולזה הדעת ימנה לא תצא כצאת העבדים בכלל שס"ה ל"ת עכ"ל. ונראה דכוונת רבינו הרמב"ן ז"ל כדאמרן דבאמה העברי' איכא לאו שלא להוציאה קודם זמנה שלא מדעתה או מדעת אבי'. אמנם זה נראה פשוט דזה דוקא באמה עברי' אבל בעבד עברי שמכרוהו ב"ד בגניבתו פשיטא דאם ירצה האדון להוציאו בתוך זמנו יכול