כלי חמדה שמות רלד

יוצא בשש מ"מ אמרה תורה שאם מכרו לאחר יוצא בשש. ובאמת אינו מתקיים גם בישראל הראשון שקנאהו בעצמו הקרא דוהתנחלתם כיון דאחין שחלקו לקוחות הן הרי יוצא מיד הבנים בשש. ובאמת נראה דכוונת המכילתא דכתבה דאינו מתקיים קרא דוהתנחלתם כ"א בקונה מן הנכרי ולא כתבה בפשיטות דמתקיים הקרא בישראל הראשון הקונה את העכו"ם עצמו מדעתו ורצונו שהוא מנחיל לבניו אחריו דהוא מה"ט דאחין שחלקו לקוחות הן וא"כ כיון דאמרת דאם מכרו לישראל אחר יצא בשש ה"ה דיוצא מבניו בשש ולכן מוכרחת המכילתא לומר דלא מתקיים הקרא והתנחלתם כ"א בקונה מן הנכרי שבזה לעולם יש לכל הקונים דין הנכרי הראשון שהוא עבד שלו לעולם ומנחיל לבניו אחריו

ג) אם בגפו יבוא בגפו יצא וגו'. עיי' ברש"י ז"ל דמגיד דאם לא הי' לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית. ובר"מ ז"ל פ"ג מהלכות עבדים הלכה ד' כתב בזה"ל אין ע"ע מותר בשפחה כנענית עד שתהי' לו אשה ישראלית ובנים אבל אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ודבר זה קבלה הוא וכו'. והנה יש לדייק בדברי הר"מ ז"ל. א' מה זה שכתב דדבר זה קבלה הוא כיון דמקראי קדרשו כמבואר בגמ' וכמו"ש רש"י ז"ל. ב' יש לעיי' מה זה דסיים הר"מ ז"ל דבאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית נראה מזה דהוא מותר בשפחה כנענית רק דהחילוק רק לענין כפי' וכן הכריח במל"מ מלשון הר"מ ז"ל וצ"ע מניין למד הר"מ ז"ל זה ועיי' במל"מ מ"ש בזה

והנלענ"ד בזה ומקודם נבאר קושית המל"מ ונאמר שהר"מ ז"ל הכריח דין זה דאף באין לו אשה ובנים מותר בשפחה כנענית מדברי המכילתא המובאת ברמב"ן ז"ל דמבואר שם דהא דהאדון חייב במזונות אשתו ובניו היינו רק כשלקח האשה מדעת רבו אבל אם עבד נשא אשה ישראלית שלא מדעת רבו אין האדון חייב במזונות עיי"ש וקשה אמאי יהי' הדין כן הא עבד אינו פטור מן המצות וחייב במצ"ע דפו"ר וא"כ אמאי יהי' האדון פטור הא העבד חייב לקחת אשה להוליד בנים. ובאמת הרמב"ן ז"ל עמד בזה וכתב בזה"ל ונתחדש לנו מן הברייתא הזו שאם נשא אשה שלא ברצון אדוניו אינו חייב במזונותי' ולא במזונות ולדותי' שכיון שברשות אדוניו למסור לו שפחה כנענית א"ח במזונות הישראלית הזאת עכ"ל. ולכאורה דבריו הקדושים תמוהין מאוד הא מפשטות דברי המכילתא נראה דאם אין לעבד אשה אחרת מלבד זו שנשאה שלא ברשות האדון ג"כ אין האדון חייב במזונות האשה ובזה א"א לומר דבידו למסור לו ש"כ כיון דבאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו ש"כ ולכאורה עלה בדעתי להוכיח מכאן כדעת רבינו בס' אור החיים זצ"ל דאם העבד אירס אשה שוב הוי בכלל יש לו אשה לענין דיכול רבו למסור לו ש"כ אבל במזונות א"ח וא"כ בנשא אשה שלא מדעת רבו פר כתב הרמב"ן ז"ל כיון דמקודם אירס ושוב הי' יכול למסור לו ש"כ ולכן אף שנשא אח"כ אין האדון חייב במזונות אשתו ובניו אך באמת זה טעות דהרי צריך שיהי' לו אשה ובנים וזה לא משכח"ל אלא באירס ויש לו בנים מאשה אחרת אבל בלא זה לא משכח"ל באירס גרידא שיהי' יכול למסור לו שפחה כנענית והמכילתא בכל אופן איירי וז"ב] לכן נלענ"ד דהרמב"ן ז"ל ס"ל כדעת הריטב"א ז"ל המובא במל"מ באריכות דס"ל בהדיא דאף באין לו אשה ובנים דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית היינו רק בכפי' אבל אם העבד רוצה מותר לקחתה וא"כ א"ש דברי הרמב"ן ז"ל שכוונתו הוא כיון דיכול לקחת שפחה כנענית ומקיים בזה לשבת נהי דאינו מקיים בזה פו"ר מ"מ משום החיוב דפו"ר לחודא אין העבד יכול לחייב את האדון במזונות אשתו ובניו ועיי' בזה בגיטין (דף מ"א) במי שחציו עבד