כלי חמדה שמות רכט

ב"ק (דף פ"ח ע"א) דמקשינן בגמ' לר"י אלא מעתה זוממי עבד יהרוגו כיון דאינו בכלל אחיו ותרצינן כיון דכתיב ובערת הרע מכל מקום הרי מבואר כיון דעבר בלא תענה הוי בכלל ובערת הרע ועושין בו דין הזמה וא"כ יהי' כן הדין ג"כ בישראל שהעיד שקר נגד ב"נ וזה א"א להיות כיון דגם ישראל ההורג ב"נ אינו נהרג. ואין לומר דהוא הנותנת כיון דהתוה"ק מיעטו ממיתה ההורג ב"נ א"כ מכ"ש דהרוצה להרגו ע"י עדות שקר אינו חייב מיתה כמבואר ריש מכות ומה הסוקל אינו נסקל וכו'. זה אינו דאמרינן בגמ' א"כ בטלת תורת עדים זוממין ומבואר מסוגי' דלא דרשינן ק"ו זה וא"כ צריך להיות הדין דישראל המעיד שקר בב"נ והוזם יהי' נהרג וזה קשה מאוד להעלות על הדעת

איברא דשלשה תשובות בדבר. א) לפי פירוש התוס' ב"ק שם נראה דבאמת לר"י זוממי עבד אינן נהרגין משום דכתיב לאחיו ותי' הגמ' ובערת הרע מכל מקום קאי על העבד [ואם אמנם כי הדבר קשה מאוד דמנ"ל לתוס' דעבד נהרג עד אשר צריך לחדש דבר כזה דעבד נהרג אפי' אם הוי עדות שאאילה"ז. ומ"ש הנוב"י בתשו' סי' ע"ד מדכתיב קרא דנקום ינקם ועיי"ש שכתב די"ל דכוונת הגמ' דמשכח"ל קרא דהרג בפני ב"ד וזה כוונת הגמ' והוי דומיא דטריפה. וזה מבהיל עין הרואה שגאון כזה לא זכר בעת כתבו דהאי קרא קאי באדון שהרג את עבדו וכבר הרגיש בזה הגאון ר"ב פרענקיל ז"ל בהגהותיו ומכאן מוסר השכל להלומדים אשר כל מגמתם לתפוס את המחברים בשגיאות ומזה יוכיחו כי כל הספר אין בו מועיל] אבל העדים אה"נ דאינן נהרגין אע"ג דעברו על לא תענה מ"מ כיון דכתיב אחיו בדיני הזמה ל"ש בהם דין הזמה נגד עבד וא"כ ה"ה בישראל נגד ב"נ אינו בכלל הזמה מה"ט דאחיו כתיב

ב) אפי' א"נ כמו שנראה מלשון רש"י ז"ל דקושית הגמ' על הזוממין ופשיטא להש"ס כיון דעבד נהרג וגולה ע"י ישראל ועבד הרי הוא כישראל צריך שיהי' בי תורת עדות שאילה"ז וע"ז תירץ הגמ' ובערת הרע מ"מ. מ"מ י"ל דזה דוקא אליבא דר"י דס"ל דעבד נתמעט מלאחיו צריך לדחוק דעדים זוממין נהרגין אע"ג דאי בכלל אחיו אבל לרבנן אמרי' דלאחיו דוקא ולכן בב"נ אינו נהרג כיון דישראל לא העיד שקר באחיו

ג) מלבד זה נראה דאפי' א"נ דישראל המעיד בע"כ נהרג אע"ג דלאו אחיו הוא מטעם ובערת הרע מ"מ בישראל שהעיד שקר על ב"נ ל"ש לחייבו משום ובערת הרע כיון דאפי' אם הרגו בידים אינו נהרג. ולא נוכל לומר דעדות שהוא בדיבור יעשה חיוב מיתה מה שבידים אינו חייב מיתה. ואע"ג שנראה מגמ' מכות הנ"ל דלא דרשינן ק"ו זה משום דא"כ בטלת תורת עדים זוממין מכל מקום נראה לי דזה דוקא אם על כל פנים יש חיוב מיתה עניו כמו בסוקל בזה לא דרשינן הק"ו משא"כ אם הק"ו הוא שלא יתחייב מיתה כלל דרשינן ק"ו. וממקומו הוא מוכרע דקיי"ל טריפה שהרג את הנפש פטור משום דהוי עדות שאאילה"ז דעדים לא יתחייבו מיתה כשהוזמו כיון דבקשו להרוג טריפה וקשה מה בכך הא א"נ דנהרג פשיטא דעשו מעשה, רשע בזה שהרגו אותו וא"כ נהי דההורג את הטריפה בידים פטור אבל מנ"ל למיפטר עדים זוממים וע"כ דהוא רק מכח ק"ו וכ"כ להדיא בתוס' רי"ד ב"ק (דף פ"ג ע"ב) וקשה הא אמרינן דא"ז ק"ו דא"כ בטלת תורת עדים זוממין וע"כ כדברינו דהיכא דמכח ק"ו ל"ש בזה חיוב כלל דרשינן ק"ו. וראי' לזה מסוגי' דמכות שם דס"ל לריו"ח דאין העדים גולין מכח ק"ו דרוצח במזיד ואע"ג דהגמ' דחי ק"ו זה היינו משום דהוא הנותנת הא בלא"ה הו"א ק"ו דלא יגלו משום דלא גרע רוצח בדיבור במזיד מרוצח במזיד במעשה דאינו גולה ואע"ג דג"כ קשה א"כ