כלי חמדה שמות רכז

לומר דבדקדוק נקטה הגמ' כיבוד אביו דוקא משום דבב"נ לא אזלי' בת"ר וא"כ י"ל תמיד דילמא לאו אביו הוא ולכן אינו חייב על כבודו ז"א דא"כ אמאי לענין ירושה אמרינן שם בפשיטות דנכרי יורש את אביו ד"ת ועכצ"ל דברוב שכבר הוחזק גם בב"נ אזלינן בת"ר כיון דמוחזק שהוא בנו יורשו וה"ה לענין כיבוד וזה פשוט. אמנם בכל זאת נראה דזה רק לענין דיני כיבוד כגון מאכילו ומשקהו דזה נכלל בגדר כיבוד בזה אין ב"נ מוזהר אבל לענין שיהי' חייב לשמוע דברו וכן לבזותו זה גם ב"נ מצווה דהוא בכלל דינים כמ"ש הרמב"ן ז"ל לענין אונס ומפתה וכיו"ב ה"ה שאסור מה"ט לבזות אביו ואמו וכן חייב לשמוע דבריהם וכן מוכרח מהא שאמרו חז"ל גבי אליפז בן עשו שביקש להרוג את יעקב מפאת מה אעשה לציווי של אבא נראה דב"נ ג"כ חייב לשמוע לאביו ועיין בספרי חמדת ישראל בדיני ב"נ אות י"ג. וא"כ א"ש בפשיטות הא דבן סו"מ נהרג על שם סופו דזה שאסור לבזות לאו"א הוא מדיני ב"נ וחייב מיתה ע"ז כנ"ל. שוב ראיתי במפורשים שכתבו כן לענין כל ארורים שבתוה"ק בפרשת תבוא שכולם הם מצות שגם ב"נ מוזהרים עליהם שבזה נכללו ישראל בארור אם לא יקיימו אותו. ויבואר אי"ה במקומו וכאן אין להאריך יותר

ח) בתוס' ב"ק (דף צ"ד ע"ב) בד"ה בימי רבי כתבו דהא דגזלנים ומלוי בריבית אם החזירו אין מקבלין מהם היינו דוקא מאותם בני אדם שרוב עסקם בכך. וכתב הפנ"י ז"ל בזה"ל והא דמקשה בסמוך מהניח להם אביהם מעות של ריבית צ"ל דזה הלשון משמע להם שעיקר המעות שהניח הי' של ריבית וכן מוכח בגמ' דמקשה בסמוך איקרי כאן ונשיא בעמך וכו' ואי שלוה בריבית באקראי לא יהי' מסתבר שלא יהיו בניו חייבים בכבודו בשביל כן ועוד דכבר אפשר שהי' סבור שאין כאן ריבית קצוצה אלא ע"כ דמשמע לי' לתלמודא דאיירי שנתעסק בפרהסיא בריבית עד יום מותו עכ"ל. והנה מתוך דברי רבינו הגדול בעל פנ"י ז"ל יוצא לנו דבר חדש דהא דאמרינן דבאביו רשע אינו חייב לכבדו היינו רק במפורסם שהוא רשע אבל בשביל שעושה מעשה רשע באקראי בעלמא ולא נתפרסם שהוא רשע חייבין לכבדו

ונראה להביא ראי' לדברי הפנ"י מחולין בסוגיא דרוב דמקשינן ממכה אביו ואמו ודילמא לאו אביו הוא ודחינן דחבושין בבית האסורין וקשה אמאי לא אמרינן כפשטא אמאי חייב מיתה ודילמא אביו רשע ואינו חייב על הכאתו וע"כ מצד חזקת כשרות והוא חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בני אדם כשרין הם וש"מ דאזלינן בת"ר אלא ודאי כדאמרן דאפי' אם הוא רשע באמת כיון דאינו מפורסם לרשע חייב לכבדו וטעמא דמילתא י"ל עפימ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו כאן בטעם מצות כיבוד אב משום דהוא שותף ביצירה והוי כ"א כיבוד שמים א"כ כ"ז שלא נתפרסם לרשע הוי פוגם בכבוד שמים כיון דלנו אינו מוחזק לרשע הוי פגם. וזה נכון בסברא

ויש להעיר דרך פילפול עוד ראי' לדעת הפנ"י ז"ל מהא דמו"ק (דף טו"ב ע"ב) באמתא דבי רבי חזיתי' להאי גברא דהוי מחי לבנו הגדול אמרה ליהוי האי גברא בשמתא דקעבר על לפני עור לת"מ. ועיי' ביד מלאכי כללי הלמ"ד אות שס"ז שדייק מכאן דאפי' אם אינו מכשיל את בנו ג"כ עובר על לפנ"ע בהחלט דאל"כ עדיין לא עבר על לפנ"ע ואמאי משמתין אותו עיי"ש. וקשה הא אם נחליט דעבר על לפנ"ע אפי' אם אין הבן נכשל א"כ הוי רשע ושוב הבן מותר להכותו ושוב אינו מכשיל כלל הגם די"ל לאידך גיסא ג"כ דא"נ דאינו מכשיל ולא עבר על לפנ"ע א"כ אסור להכותו ושוב עובר על לפנ"ע עכ"פ איך משמתין אותו לומר דעבר בהחלט על לפנ"ע הלא א"נ דעבר בהחלט