כלי חמדה שמות רכה

כולם חייבין עיי"ש וא"כ כיון דבשפכ"ד בכה"ג חייבין ושנים שעשאו הו"א דגם בש"ח יהיו חייבין שנים שאחזו בסכין אחד ושחטו כיון דש"ח איתקש לשפכ"ד ושפיר צריך קרא לפטור בש"ח שנים שעשאו ויהי' מזה ראי' לדינו של הרשב"א הנ"ל וזה נכון. ועיי' בריטב"א קידושין (דף מ"ג) שם שהרגיש ג"כ בזה דצריך קרא בשחוטי חוץ ולא ילפינן מבעשותה. ותי' דהו"א דילפינן מהעלאה. נראה ג"כ דס"ל בפשיטות דמבעשותה ילפינן לפטור ממלקות ג"כ דאל"ה מאי קשיא לי'. ויש להאריך עוד בכ"ז ויבואר אי"ה במקום אחר

ז) הרמב"ן ז"ל בספר המצות כתב שלדעתו ראוי למנות מצות כיבוד אב ואם לשני מצות כיון דהמצות הוא בגופין נפרדין ואין כיבוד האחד משום הב' וא"כ צריך להיות ב' מצות וראיתי להאחרונים שכתבו להוכיח כשיטת הר"מ ז"ל דאינה אלא מצוה אחת מהא דמבואר בסנהדרין (דף נ"ו ע"ב) די' מצות נצטוו במרה ז' שקבלו עליהן ב"נ והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד או"א, מבואר בגמ' דלא חשיב כיבוד אב ואם אלא בחדא מצוה והוא ראי' נכונה לכאורה

ודרך פילפול לחדד התלמידים י"ל דהנה באמת הא דחייבין בכיבוד אב הוא רק מצד רוב כמבואר בחולין (ד' י"א) וא"כ לפימ"ש הפוסקים דבב"נ לא אזלינן בת"ר א"כ בוודאי קודם מתן תורה אמאי היו חייבין בכיבוד אב אמנם נראה כיון דכתיב בתוה"ק כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ודרשינן כאשר צוך במרה נראה דבמרה נצטוו על הכל שנצטוו בסיני ונצטוו גם על בעל אמו דדרשינן מאת אמך וא"כ שפיר נצטוו גם במרה על כאו"א כיון דאפי' אי לאו אביו הוא עכ"פ בעל אמו הוא וחייב בכיבוד ולפי"ז כיון דבכיבוד אב קודם מ"ת הי' עיקרו משום כיבוד אם שוב אין למנותו לב' מצות כמו שאין מונין בעל אמו ואשת אביו מה"ט וכמו"ש הרמב"ן ז"ל בשורש הב' משא"כ לאחר מ"ת יש לומר דהוא ב' מצות כיון דנתנה תורה ונתחדשה הלכה דאזלינן בתר רוב א"כ ממילא כיבוד אב הוא מצוה בפ"ע וי"ל בזה דהר"מ ז"ל והרמב"ן ז"ל אזלו לשיטתם דהנה בב"נ אי ספיקא דאורייתא להחמיר מה"ת או להקל כבר כתב הפרמ"ג דזה תליא בפלוגתת הר"מ והרמב"ן ז"ל אי ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא בישראל ויליף לה מקרא דספק ממזר א"כ מסברא חיצונה ספק תורה לחומרא וא"כ קודם מ"ת הי' צריך להחמיר בספק ולפי"ז הר"מ ז"ל לשיטתו שפיר הוכיח מסוגיא זו דכאו"א אינו אלא מצוה אחת מדלא מנה לה בתרתי. ואין לומר כיון דכיבוד אב הוי רק מכח רוב לא היו מצווים ע"ז. זה אינו דקודם מ"ת הוי אזלינן בספק להחמיר מה"ת. משא"כ הרמב"ן ז"ל לשיטתו דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת להחמיר א"כ קודם מ"ת הוי אזלינן בספק להקל וא"כ זה שנצטוו במרה על כיבוד אב ע"כ מכח בעל אמו וכיון שכן שפיר אינו נמנה אלא למצוה אחת משא"כ לאחר מ"ת יש למנותו לשני מצות

איברא דזה רק לפילפולא אבל לקושטא דמילתא אין זה מספיק לשיטת הרמב"ן ז"ל דס"ל דמיום שבא א"א ע"ה לברית בכלל ישראל יתחשבו וכמו"ש בחידושי עה"ת סוף פרשת אמור ומה שנראה בענין זה בדרך פילפול קרוב יותר למרכז בסגנון הנ"ל דהנה באמת הא דאמרינן בגמ' סנהדרין הנ"ל דשלש מצות שהוסיפו הוא שבת וכיבוד אב ואם ודינים אינו מוסכם ונראה דרק ר' יהודה קאמר לה דהוא דרש כאשר צוך במרה עיי"ש בסוגיא. אמנם ברש"י עה"ת פרשת בשלח (ט"ו כ"ה) בקרא דשם שם לו חק ומשפט כתב לפרש הג' מצות שבת פרה אדומה ודינין ולא חשב כאו"א וצריך להבין במה פליגי. לכן נראה דבאמת פליגי בזה אי כאו"א הוא מצוה אחת או ב' מצות דהנה י"ל דדבר זה תליא אי כיבוד אב משל אב