כלי חמדה שמות רכד

תחומין ולענין מחמר ולענין ש"ב ביו"ט אם הוא דאורייתא ורבינו שליט"א כתב בקצרה דשבת ויו"ט חדא הוא. אך באמת דבריו שליט"א ברורים מאוד דלשיטתו דבאמת יש בחורש מלאכת חיובא והא דצריך קרא דמחמר היינו דבלא"ה הו"א דלא מהני מחשבת האדם לבהמה ואם כן ל"ה כל המלאכה מלאכת מחשבת. וא"כ זה דוקא גבי שבת אבל ביו"ט דלא נסמך כלל למלאכת המשכן א"כ לכאורה מנ"ל דביו"ט צריך מלאכת מחשבת כלל ועכצ"ל דיו"ט ושבת חדא הוא ואין להחמיר ביו"ט יותר משבת וכיון דשבת מלאכה שאצל"ג ומקלקל פטור ה"ה ביו"ט ומעתה כיון דגלי קרא בשבת דמחשבת האדם מהני לעשות מלאכת הבהמה מלאכת מחשבת ממילא ה"ה ביו"ט חורש חייב וח"ו רבינו שליט"א לא בא לדחות קושית הרמב"ן ז"ל דהרמב"ן לשיטתו דהי' ס"ל דדעת הר"מ ז"ל דצריך קרא לגוף חיובא דחורש בוודאי יפה הקשה א"כ יו"ט מנ"ל אמנם לפי"מ שביאר רבינו שליט"א כוונת הר"מ ז"ל שפיר כתב דמיו"ט לק"מ. ואם כי הדברים פשוטין כתבתי על הספר לבאר דה"ק לתועלת המעיין

ועיקר קושית הרמב"ן על הר"מ ז"ל דצריך קרא לחורש בשבת מנ"ל דחורש ביו"ט ושביעית חייב יש להעיר לכאורה דמאי קשיא לי' לרבינו הרמב"ן ז"ל דהרי זה ברור אף לפי שיטתו בדעת הר"מ ז"ל דלולא קרא דאתה ובהמתך הו"א דחורש אינו חייב מיתה מ"מ ע"כ צ"ל דטעמא דהר"מ ז"ל משום דהוא אינו עושה כל המלאכה לגמרי ואינו בכלל מלאכה דשבת וקשה מה בכך הא עכ"פ שנים שעשאו הוא ואורחא הוא וא"כ אמאי לא יהי' חייב וע"כ דהר"מ ז"ל ס"ל כיון דהוי זה יכול וזה יכול אע"ג דאורחא הוא אתמעט מקרא דבעשותה דשנים שעשו פטורין ומעתה כיון דקרא זה נאמר גבי חטאת א"כ י"ל דדוקא מכרת וחטאת נתמעטו שנים שעשאו משא"כ לענין לאו י"ל דחייבין בכה"ג וא"כ לק"מ קושית הרמב"ן ז"ל מיו"ט ושביעית

ובאמת כבר העירו האחרונים בזה לענין שנים שעשאו אם דוקא בשבת פטורין שנים שעשאו או דכללא הוא בכ"מ דשנים שעשאו פטורין ומדברי הרמב"ן ז"ל נראה מבואר דפשיטא לי' דאין נפ"מ בין שבת לשאר איסורין דאל"כ אף א"נ דס"ל דיו"ט דינו כשבת אבל מה יקשה משביעית ומנ"ל דלענין שביעית שנים שעשאו פטורין

ובאמת הגאון מליסא ז"ל בספר מקו"ח בהגהות על המג"א סי' רס"ו כתב בפשיטות דשנים שחרשו בשביעית חייבין ותמהני שאשתמיט מיני' דברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל שמוכרח מדבריו להיפך. ועיקר ראית הגאון בעל מקו"ח ז"ל מהא דצריך קרא לשנים שהרגו דפטורים וכן לשנים ששחטו בחוץ לא מייתי לה מקרא זה רק מקרא אחרינא וע"כ דלא ילפינן לאו מכרת וצריך קרא דש"ח למיפטרה ממלקות. יש לדחות בטו"ט דהנה הראי' משפכ"ד אינה ראי' כלל די"ל דסד"א דשפכ"ד דהוא משבע מצות ב"נ והוזהרו עלי' קודם מ"ת ופשיטא דבב"נ גם שנים שהרגו חייבין א"כ הסברא נותנת דלא יצאו במ"ת להקל מחיובן הקדום לכן צריך קרא דגם בשפכ"ד שנים שעשו פטורין ולפי"ז ממילא מתורץ הא דצריך קרא בשחוטי חוץ דשנים שאחזו בסכין ושחטו בחוץ דפטורין לפימ"ש לעיל בפרשת וארא אות ד' בשם הראב"ד ז"ל שכתב דלכן צריך קרא בשחוטי חוץ ההוא ולא אנוס דאל"ה הו"א כיון דכתיב בש"ח דם שפך איתקש לשפכ"ד דאמרי' בהו יהרג וא"י ה"ה בש"ח. מבואר מזה דיש להקיש ש"ח לשפכ"ד. ומעתה י"ל עפ"מ דמבואר ברשב"א ז"ל בחידושי ב"ק (דף נ"ג ע"ב) סוד"ה שור ואדם דאף לפי"מ דקיי"ל הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות פטורין משום דליכא כל נפש מ"מ זה דוקא אם הכוהו בי' מקלות אבל אם אחזו במקל אחד והכוהו