כלי חמדה שמות רכג

ידעינן דחורש חייב. אלו תוכן דברי קדשו של רבינו הגדול שליט"א והמה קלורין לעינים בדעת הר"מ ז"ל

אמנם יש להעיר קצת במ"ש רבינו שליט"א דמעשה דשביתת בהמתו לא נשמע דמחשבת האדם מהני לבהמה די"ל דהוא מטעם דכשהיא לעצמה יש לה מחשבה ומייתי ראי' מחינוך דקטן. הנה בזה הרגיש רבינו בעצמו שדבריו המה נגד מרן זצוק"ל בתשוב' הרי"ם שדעתו הקדושה דקטן גם כשהוא לעצמו אין לו מחשבה וכן מבואר בטו"א חגיגה (דף ו') ד"ה איזהו קטן וד"ה שנאמר עיי"ש באורך שביאר בפשיטות דקטן אין לו מחשבה כלל והא דמחויב בחינוך היינו משום דקטנותו גרם לו והא דקיי"ל דקטן שאינו יכול לילך אינו מחויב בראיי' עיי"ש מה שביאר הדבר. ובאמת בעיקר הדבר אם בהמה לעצמה יש לה מחשבה יש לתלות בפלוגתת רש"י ותוס' נזיר (דף י' ע"א) עיי"ש ברש"י ד"ה כסבורה פרה זו נראה דשייך מחשבה בפרה. אמנם בתוס' שם ד"ה פרה זו כתבו בזה"ל ולא שהפרה עצמה חשבת כן שהרי אין לה דעת לסבור ולחשוב וכו' עיי"ש היטב. נראה דס"ל דגם בהמה לעצמה אין לה מחשבה. וכבוד ידידי הרב הגדול מוהר"מ מענדיל נ"י מפ"ק העיר מדברי הגמ' ב"ק (דף ל"ה ע"א) מה הוא דקבעי לי' אף שורו דקבעי לי' מבואר מדברי הגמ' לכאורה דמשכחת לה מלאכת מחשבת בשור ואם הי' שור בר חיובא על מלאכת שבת הי' משכח"ל שיהי' חייב משום מלאכה. אך באמת אינו ראי' דהרי כוונת הגמ' רק דבכה"ג הוי באדם מלאכת מחשבת. ואע"ג דבשור אפי' אם אנו רואין שעושה כ"ז בהשכל ודעת מ"מ לא יתכן לומר עליו שיש בו דעת והוי בגדר מלאכת מחשבת מ"מ באדם כה"ג חייב עליו. ויש לעיי' עוד בזה ואכ"מ

אך באמת הא י"ל בפשיטות דלכן צריך לזה קרא דמחמר דמעשה דשביתת בהמתו הו"א כיון דכתיב למען ינוח ודרשינן במכילתא שיהי' לה נייחא וא"כ י"ל אע"ג דבהמה אין לה מחשבה ואינה בגדר מלאכת מחשבת מ"מ כיון דאצל האדם הוא מלאכה שוב אמרה התורה שאסור להניח לבהמה לעשות מלאכה זו ולא מיבעי' לדעת מרן הב"י ז"ל שרוצה לומר מה"ט אפי' בחי נושא את עצמו לאסור ש"ב בודאי י"ל כן אך אפי' להחולקין היינו טעמא משום דלא יתכן לומר שהתורה אסרה בבהמה מה שמותר באדם דהרי ע"כ צ"ל דענין זה שאסרה התורה שביתת בהמתו משום צער הבהמה ע"כ הכוונה משום דבהמה רואית שבעלים שלה אינו עושה מלאכה והיא עושית מלאכה מזה הוי צער ואמרה תורה שבהמה תהי' שוה לבעלים בזה ולכן מה שהבעלים מותרין בשבת מה"ת לא יתכן לאסור בבהמתו אבל המלאכות שאסורין לישראל בשבת אע"ג דאינן אסורין בהם מה"ת אלא כשהוא במלאכת מחשבת וזה ל"ש בבהמה מ"מ ע"ז שוב אמרינן מלמען ינוח דבהמה צריך שתשבות כמו האדם וא"כ מקרא דלמען ינוח בלבד לא הוי ידעינן דמהני מחשבת האדם לבהמה דהו"א דעשה דשביתת בהמתו הוא אפי' בלא מלאכת מחשבת לכן צריך קרא דמחמר דהחיוב משום מלאכה כמפורש בתוה"ק. וא"כ ע"כ משום דמחשבת האדם מהני למלאכת הבהמה. ונראה דרבינו שליט"א משום דס"ל דקושטא דמילתא הוא דבהמה יש לה מחשבה לעצמה לכן כתב מטעם זה אמנם גם לדעת הטו"א ומרן זצוק"ל בתשו' הרי"מ דגם קטן אין לו מחשבה א"ש דברי רבינו שליט"א כמוש"כ

ומש"כ רבינו שליט"א על קושית הרמב"ן ז"ל מיו"ט דלק"מ דשבת ויו"ט חדא הוא לכאורה קיצר במובן ונשאלתי ע"ז מח"א שנראה שדחה דברי הרמב"ן ז"ל בגילה דחוטתה דהרי ידוע כמה כרכורים כרכרו רבותינו גדולי האחרונים ז"ל לענין