כלי חמדה שמות רכב

איסור מחמר וכתב הוא דנראה לו להיפך דבבהמת חבירו חייב חטאת וחילי' דידי' מדברי הירושלמי פרק ח' דכלאים הלכה ב' דמבואר שם דהיכא דבע"כ מהלכת הוי מעשה א"כ בבהמת חבירו בע"כ מהלכת והוי מעשה וחייב מחמר חטאת אלו תוכן דבריו. ואיני יודע מה קאמר דהרי ברור הדבר דכל מחמר הוא לאו שיש בו מעשה דאל"כ לא הי' צריך לטעמא דאינו לוקה עליו משום שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. רק דפטור ממיתה משום דאע"ג דעושה מעשה אבל המלאכה אינו עושה בעצמו והתורה הקדושה אמרה כל העושה מלאכה יומת וצריך דוקא שיהי' בעצמו עושה המלאכה אבל אם אינו עושה המלאכה בעצמו אע"ג דעושה מעשה שעיד"ז המלאכה נעשית ע"י בהמתו א"ב כרת וחטאת מלבד המלאכות שדרך עשייתן הוא רק לעשות הכנה למלאכה שע"ז חייבה רחמנא כמו מבשל ואופה וזה פירוש הגמ' דמחמר לא עביד מעשה דגופי' דהיינו מעשה המלאכה אינו עושה בגופו אע"ג דע"י קולו מהלכת הבהמה מ"מ אינו חייב חטאת וא"כ אין נפ"מ בין בהמתו לבהמת חבירו. הכלל שאנו אין לנו בזה אלא דברי הרמב"ן ז"ל שהעתקנו לעיל דבמחמר אין הוא חשיב עושה המלאכה כיון דיש לה רק התעוררת מעט מן המחמר

הן אמת שלפי"ז יש לעיי' במחמר בידיו את הבהמה והנהיגה שיהי' חייב חטאת לדעת הרמב"ן ז"ל ועיי' בקונטרס הנ"ל להגאון מטעלז שליט"א שכתב באמת שעפ"י דעת הרמב"ן צריך להיות כן והאריך בזה. אמנם הנה מדברי הר"מ ז"ל שכתב דלכן מחמר הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד משום דכולל חרישה ולא כתב מחמר בידיו נראה דפשיטא לי' לרבינו ז"ל דגם בכה"ג אין חיוב מיתה במחמר ולא משכחת לה חיוב מיתה במחמר כלל

ואולי י"ל עפ"ד הנ"ל דבאמת קשה הא הוי בגדר שנים שעשאו וע"כ מצד דהוי אורחא א"כ זה דוקא בחרישה שדרך לחרוש ע"י הבהמה לכן אין אנו משגיחין אם זה יכול וזה אינו יכול רק דתמיד חייב כיון שאין הבהמה בת חיובא משא"כ במחמר דלאו אורחא לאחוז בידיו את הבהמה ולהוליכה א"כ שוב פטור תמיד מצד דהוי שנים שעשאו. אך לפי"ז אם יהי' באמת קשה על הבהמה בעצמה להוציא העגלה עם המשא שעלי' והוא אוחז ברסן הבהמה ומסייע להוצאת המשא בוודאי יהי' חייב דהוי זה א"י וזה א"י והוי אורחא. ויש להאריך הרבה בדבר זה לברר אותו להלכה ואין כאן מקומו וכתבנו ראשי פרקים לעורר לבב המעיין

ג) עתה זכינו לספר הבהיר אגלי טל וראיתי במלאכת חורש ס"ק א' שכתב לברר דעת הר"מ ז"ל במלאכת חורש דלכן צריך קרא דל"ת מלאכה אתה ובהמתך דמחמר אע"ג דחורש הוי מלאכה שחייבין עלי' מיתה כיון דהוי זה א"י וזה א"י והבהמה אינה בת חיובא לכ"ע חייב. אמנם מפאת שאם באנו לדון אל הפעולה הוי פעולת הבהמה בלא מחשבה וכיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה א"כ לכאו' ליכא אלא חצי מלאכה אך מדגלי רחמנא לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך ויש איסור על האדם שתעשה הבהמה מלאכה על ידו וקשה הא אינו מלאכה כיון דלאו מלאכת מחשבת הוא וע"כ דמחשבתו מהני למלאכת הבהמה שתהי' בכלל מלאכת מחשבת וא"כ ממילא יש חיוב מיתה בחורש. ואין להקשות הא זה נשמע מעשה דשביתת בהמתו. זה אינו דהתם י"ל משום דבהמה לעצמה יש לה מחשבה כמו דמוכח מחינוך דקטן אע"ג דקטן אין לו מחשבה וע"כ דלעצמו יש לו מחשבה משא"כ כשאנו דנין לענין אדם ל"מ מחשבתם ולכן צריך ללמוד ממחמר דיש איסור על האדם וע"כ משום דמחשבתו מועיל למלאכת הבהמה. ועפי"ז לא קשה קושית הרמב"ן ז"ל משביעית [דמיו"ט בלא"ה ל"ק דיו"ט ושבת חדא הוא] דבשביעית לא צריך מלאכת מחשבת וממילא