כלי חמדה שמות ריח

מיתת שור הנסקל מפאת עונש השור ולכן אין לחייב דגים בזה כיון דדגים לא היו במתן תורה

איברא דלקושטא דמילתא אין זה מתיישב בדעת הר"מ ז"ל דהרי הר"מ ז"ל פ"א מתפילין ה"י מפרש דברי הגמ' דדגים לא פסקו זוהמתן היינו דאינו נפסק הזוהמא שלהם ע"י העיבוד וזה הפירוש יש מפרשים שהובא בחידושי הר"ן ז"ל שם וא"כ לדעת הר"מ ז"ל אין לנו הכרח כלל שדגים לא היו במתן תורה כיון דאין מפרש לה כלל על הזוהמא של הנחש והבן

אמנם מה שנלענ"ד בזה בדעת הר"מ ז"ל עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשת נח בטעם היתר אכילת בשר לנח דהוא משום דכל הבע"ח נגזר עליהם שימחו במבול וניצולו רק בזכות האדם לכן מותרין לו באכילה כיון דנשארו רק בזכות האדם ומעתה י"ל דזה ענין מיתת שור הנסקל דאע"ג דבהמה אינה בר דעת מ"מ כיון דכל קיומה בזכות האדם לכן כשהרגה את האדם חייבת מיתה ומעתה י"ל דבדגים דלא נמחו בדור המבול ואין קיומן בזכות האדם אין לדון בהם דין שור הנסקל כיון דאינן בני עונשין. ובפנימיות הענין נלענ"ד להמתיק הדברים ביותר עפי"מ דמבואר בתוה"ק וכל אשר יקרא האדם נפש חיה הוא שמו והוא חיותו ושרשו א"כ כל הבהמות וחיות היבשה כל חיותן ושרשן ע"י השם שקרא להם אדה"ר ולכן הכל הוא בכח אדם ולכן כשהרגו את האדם חייבין מיתה משא"כ כל מינים שבים שאדה"ר לא קרא להן שמות ואין חיותן מכח האדם כלל לכן בדגים ל"ש ענין שור הנסקל ומה"ט י"ל דל"ש בדגים איסור מחמר ושביתת בהמתו דהנה י"ל ענין מחמר ושביתת בהמתו אע"ג דלכאורה נראה דהקנין שיש לאדם בנכסיו הוא רק קנין ממון ואין לו שייכות אל האדם אמנם בע"ח כיון דכל חיותן ושרשן מכח השם שקרא להם אדה"ר לכן יש להם שייכות להאדם ובהיותם של בעלים ישראלים יש להם ג"כ ענין מקדושת ישראל וכדברי רש"י ז"ל בכורות וירושלמי הנ"ל ולכן שייך בהם איסור דש"ב ומחמר ומעתה במינים שבים דאדם הראשון לא קרא להן שם ואין חיותן מכח האדם אין לאדם יותר בהם מקנין ממון ולכן אף בהיות להם בעלים מישראל אין נכללין באיסור דש"ב ומחמר

אך לפי"ז לדעת הסוברים דמחמר אין איסורו מפאת שעושה מלאכה בבהמתו ואף בבהמת נכרי יש איסור מחמר א"כ גם בדגים שייך איסור מחמר ולפי"ז י"ל דמש"ה ס"ל לתוס' ב"ק דלפי האמת יש בדגים איסור מלאכה והיינו מחמר דאין סברא להוציא מזה דגים. אמנם הר"מ ז"ל דס"ל דמחמר ג"כ אינו אלא בבהמתו כמו שנראה מסתימת דבריו הקדושים ולכן שפיר פסק להלכה דדגים אין נכללין בלאו דמחמר. ואין אני מחליט הדבר רק כתבנו להעיר ראשי פרקים. שוב ראיתי במנ"ח בסוף המצוה העיר ג"כ מדברי תוס' הנ"ל

ב) עתה נבאר עיקר דברי הר"מ ז"ל והנה לכאורה צריך להבין מ"ש הר"מ ז"ל דלכן אינו לוקה אם בהמתו עושה מלאכה בשבת כיון דאיסורו בא מכלל עשה משמע אם הי' איסור לאו הי' לוקה ולכאורה צ"ע הא הוי לאו שאב"מ כיון דהוא אינו מחמר אחרי' רק הבהמה שמוציאה משא ואמאי ילקה הוא על מעשה בהמתו וזה אין לומר דמה שמניח הוא המשא על הבהמה ועיד"ז היא מוציאה המשא זה עושה את האיסור שיש בו מעשה זה אינו כיון דהמעשה הוא מעשה דהיתר אינו מצטרף להיות עיד"ז לאו שיש בו מעשה והדברים עתיקין בספרים האחרונים

ונראה דביאור דברי הר"מ ז"ל כך הוא דכל כוונתו לבאר הטעם על הא דמחמר אינו לוקה דהנה במחמר יש ב' איסורין. אחד משום שאין הבהמה שובתת וזה נכלל בקרא דלמען ינוח. וב' משום שהוא מחמר אחרי' והנה זה שמחמר