כלי חמדה שמות ריז

ו) בר"מ ז"ל פרק כ' משבת כתב בזה"ל אסור להוציא משא על הבהמה בשבת שנאמר למען ינוח וכו' אחד שור וחמור ואחד כל בהמה וחי' ועוף ואם הוציא על הבהמה אע"פ שהוא מצווה על שביתה אינו לוקה לפי שאיסורו בא מכלל עשה. לפיכך המחמר אחר בהמתו בשבת והי' עלי' משא פטור. והלא לאו מפורש בתורה שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וגו' ובהמתך שלא יחרוש בה וכיו"ב בחרישה ונמצא שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו

והנה יש לנו איזהו דברים הצ"ע בדעת הר"מ ז"ל ע"כ נבוא על סדר דבריו הקדושים ז"ל. א) והנה ריש דברינו נבאר אם דגים נכללים באיסור דשביתת בהמתו ומחמר והנה מסתימת לשון הר"מ ז"ל נראה דדגים אינן נכללין באיסור זה ועיי' בתוס' ב"ק (דף נ"ה ע"א) ד"ה אתיא למינהו שכ' דמוכל בהמתך דשבת לא מרבינן אלא דיבשה. אך בד"ה המנהיג כתבו דלפי האמת דאמרינן דמרביע חיות שבים לוקה ואתיא למינהו למינהו מיבשה שוב ילפינן שבת מכלאים לאסור בדגים ש"ב ומחמר. אמנם מסתימת לשון הר"מ ז"ל נראה דדגים אינן נכללין באיסור דש"ב ומחמר ויש עוד נפ"מ לענין דג שהרג את הנפש אם נידון בכלל שור הנסקל ועיי' ברכות (דף כ"ז ע"א) ר"י ב"ב העיד על תרנגול שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש וברש"י ז"ל משום דגמרינן שור שור משבת וא"נ דבדגים ליכא איסור דש"ב ומחמר ה"ה דליכא בדגים איסור דשור הנסקל ודג שהרג את הנפש אינו חייב מיתה והדברים צ"ב דמאי חילוק בזה בין מינים דיבשה ובין מינים דים

ומה שנ"ל בזה לענ"ד דהנה ענין ש"ב ומחמר שאסרה תורה הוא מכח שבע"ח של ישראל יש להם ג"כ קדושה ושייך בהם ענין תורה ומצות ועיי' ברש"י ז"ל ריש בכורות ובתוס' שם ד"ה מייתי לה לקדושה ובירושלמי פרק א' דמס' ע"ז ה"ו שרוצה לומר איסור מכירה לעכו"ם הבע"ח משום דמפקיע אותם ממצות נראה דגם הבע"ח יש להם יחוס אל המצות ואינו נכון להפקיע אותם מזה וכיון דיש להם שייכות למצות ולשבת לכן אסרה תורה שתעשה בהמת ישראל מלאכה בשבת והמחמר אחרי' עובר בלאו ומעתה נראה עפי"מ דמבואר בשבת (דף ק"ח ע"א) איבעית הגמ' אי כותבין סת"ם על עור הדג ואמרינן בגמ' הטעם משום דמספקא לן אי פסקה זוהמא מיני' או לא וכתב בחידושי הר"ן ז"ל שם דהרי מבואר בגמ' דכשבא נחש על חוה הטיל זוהמא בכל ברי' וישראל שעמדו על הר סיני פסקו זוהמתן וה"ה בהמה חי' ועוף דיבשה דעמדו אצל ההר פסקה הזוהמא מהם משא"כ דגים שלא היו שם לכן צריך לן לאליהו להודיענו אי פסקה זוהמא מהם עיי"ש. מבואר מזה דמינים שבים לא הי' להם שייכות כלל במ"ת ולפי"ז י"ל דכיון שכן אין להם חלק ונחלה כלל במצות ובקדושת שבת אף בהיותן אצל ישראל ולכן אינן נכללין באיסור דשביתת בהמתו ומחמר ועפי"ז י"ל ג"כ בטו"ט דמש"ה אינן נידונין בדין שור הנסקל אם הרגו את הנפש דהנה הרמב"ן ז"ל בפרשת נח בקרא דמיד כל חי' אדרוש את נפש האדם חקר בענין מיתת הבע"ח שהרג את האדם אם הוא מגדר עונש על הבע"ח אע"פ שא"ב דעת הטילה התורה עליו עונש או מצד עונש הבעלים ועיי"ש להכריח משור של הפקר שהרג את הנפש דג"כ חייב מיתה וע"כ דהוא עונש השור עצמו ונראה דכמו דחזינן דיש יחוס לבע"ח למצות ואין להפקיע אותם מזה ה"ה דשייך עליהם עונש כשהרגו את האדם לכן שפיר מובן דין שור הנסקל אף א"נ דהוא עונש של הבע"ח ומעתה בדגים ובמינים שבים כיון דאין להם שייכות לתורה ולמצות כלל ה"ה דאינן בגדר בר עונשין ולכן דג שהרג את הנפש פטור ממיתה ובאמת הר"מ ז"ל להלכה פסק דשור של הפקר חייב וא"כ