כלי חמדה שמות רטז

הסוגיא כפשטא לא משכחת לה חיובא אלא כשגומר במוצאי שבת כפירוש הראשון שכתב הר"ן שם וזה דבר שאינו מסתבר שעיד"ז שגומר בחול יהי' חייב משום שבת לכן כתב הר"ן ז"ל לפרש הסוגיא להיפך דהחיוב משום שחילל שבת ופירוש הגמ' לדעתו דמזה מוכח דהפריעה מעכב והוי תיקון לכן חייב על שחילל שבת במילה שלא בזמנו מה שאין כן אי נימא דאינו מעכב לא יהי' מחויב כשעשה זאת בשבת

יהי' איך שיהי' מצאנו מפורש יוצא מפי גדול קדמון שלא ניחא לי' לפרש הסוגיא כפשטא משום דאין סברא שיתחייב בכה"ג ומפרש לה להיפך. ואל תאמר שהר"ן ז"ל יחידאה בפירוש זה בוא וראה שרבינו הר"ח ז"ל אשר כל דבריו דברי קבלה כתב בזה"ל. והאי דאמרו לא מספקת אינה התראה ואינו מתכוין לחלל את השבת אלא לעשות מצוה מתכוין וכיון שלא עשה חייב כרת מפני שלא הניח כיון שנכנסת השבת עכ"ל. ודבריו ז"ל אין להם הבנה אחרת אלא שמפרש ג"כ הסוגיא כדברי החידושי הר"ן ז"ל דמיירי בערב שבת ורצה להשלים קודם השבת ולא הספיק וגמר בשבת וכיון דלא עשה מצוה שמילה בלילה פסולה לכן חייב כרת ולא הוי בכלל שטעה בדבר מצוה וזה ברור ומוכרח בכוונת הר"ח ז"ל. וא"כ מבואר מזה שגם הר"ח ז"ל סובר דא"א שיהי' חייב על מעשה קלקול בשבת אם גומר את התיקון במוצ"ש. וא"כ ממקום שבא הגאון שיחי' להכריח דש"ס ערוך הוא היפך דברי רבותינו הגדולים בררנו דמש"ס אין ראי' כלל. ודעת הר"ח ז"ל וחידושי הר"ן ז"ל שם נראה כדעת רבותינו הגדולים דל"ש חיובא בשבת על מה שגומר במוצ"ש וה"ה באם נגמר ממילא במוצ"ש אינו חייב ע"ז כיון דלא נעשה המלאכה בשבת ובחול מותר לעשות מלאכה ועל הכנה למלאכה בלא מלאכה לא חייבה התורה בשבת. ובזורע דחייבה רחמנא על מעשה הזריעה אע"ג שאינו נקלט אלא בחול התם על מעשה הזריעה חייבה רחמנא וזה הוא כל המלאכה אבל באפיי' ובישול כיון דזה מודה הגאון שיחי' דאם רודה קודם שנתבשל ונאפה אינו חייב ה"ה דאינו חייב לכשיגמור בחול כמו שבירר זה בטוב טעם ודעת כבוד רבינו הגדול שליט"א בס' אגלי טל ותמהני על הגאון בעל חלקת יואב שיחי' שכתב דגם הסברא נותנת כן שחייב ע"ז משום שבת והביא דמיונות רחוקים מנזקי בור וכיו"ב אשר לענ"ד אינם ענין כלל למלאכת שבת כפי"מ שביארנו

והנה ח"א העירני דלכאורה יש להביא ראי' דאינו חייב כשנגמר ממילא או כשגומר במוצ"ש מהא דטרח הגמרא בשבועות ובכריתות לתרץ כרת דיממא לרבי דמשכחת לה דעביד עבידתא סמוך לשקה"ח ואמאי לא תרצינן בכה"ג כגון שבישל או אפה סמוך למוצאי יוה"כ ונגמר בערב או ששחט בסוף יוה"כ וגמר שחיטתו במוצאי יוה"כ דל"ש דיוה"כ מכפר כיון דלא נשלמה המלאכה עד מוצאי יוה"כ אלא וודאי דפטור בכה"ג אך באמת ז"א דנראה ברור דבזה יוה"כ מכפר כיון דלאחר שנגמר החיוב על מה שעשה ביוה"כ ואין זה דומה לפלגא דשיעורא דאין יוה"כ מכפר ואמרינן צירף את המעילה לזמן מרובה דהתם אין החיוב על ח"ש בלבד אלא משום דמצרפין אותו למה שמעל אחר יוה"כ משא"כ הכא אמרינן דכשגומר או שנגמר בחול חייב על מה שעשה ביוה"כ ושוב יוה"כ מכפר אם לא כשעומד בסוף יוה"כ ועושה המלאכה דליכא שהות לכפר לי' וזה נכלל בתירוץ הגמ' דעביד עבידתא סמוך לשקה"ח דליכא שהות. והבן היטב כי קצרנו וסמכנו על המעיין. והנה יש להאריך עוד בכ"ז לברר הדבר להלכה אך אין זה מגמתי ולא באתי בזה אלא להעיר ראשי פרקים במה שיש לישא וליתן בזה וישמע חכם ויוסיף לקח: