כלי חמדה שמות רטו

ובחצי קנה פגום כיון דס"ל דעל שחוטי חוץ מתחייב בסימן אחד וע"ז הוסיפו ואע"ג דמשום שבת אינו חייב בסימן אחד כיון שלא תיקן כלום הא יהי' חייב לכשיגמור השחיטה. ומעתה אומר אני שהתוס' מודים ג"כ לסברת השאג"א והרעק"א ז"ל דבמילה גם חצי מילה הוי תיקון כיון דיש עלי' שם מלאכה כשנצטרך לגמור המילה אך זה שייך דוקא במילה דמקצת זה שעשה אפי' אם לא יגמור מיד רק לאחר עשר שנים חזי לאצטרופי להשלמת המלאכה ויש ע"ז שם חצי מלאכה והוי בכלל תיקון משא"כ הכא דהי' חצי קנה פגום והשלימו דלא עשה עתה תיקון כלל אלא מעשה נבילה וקילקל ביותר ממה שהי' מתחילה ואם לא ישלים מיד בשיעור שהיי' הפוסלת את גמר השחיטה לא עשה כלום בזה המקצת א"כ אין ע"ז שעשה שם מלאכה כלל דהרי כללא הוא דשבת בעינן מלאכה המתקיימת אבל אם אינה מתקיימת אינה מלאכה והכא אותה החבלה שעשה אין עלי' שם מלאכה אלא אם יגמור מיד אבל אם אינו גומר מיד הרי לא עשה כלום ואדרבה המית הבהמה מבלי תיקון א"כ אין ע"ז שם מלאכה כלל ושפיר כתבו התוס' דאינו חייב על השחיטה משום שבת משא"כ במילה דהוי מלאכה המתקיימת ואימת שירצה להשלים יהי' חזי הך מקצת שעשה לאשלומי המלאכה שפיר הוי בגדר מלאכה. וזה נכון בסברא

אמנם מדברי הר"ן ז"ל לכאורה יפה הקשה הגאון שיחי' דהרי הר"ן ז"ל כתב כן על שוחט בשבת דלא הוי מומר בתחילת שחיטה משום דהוי מקלקל וקשה הא מיד כשחתך את העור אף קודם שהתחיל לשחוט הסימנים כבר חילל השבת וזה הוי תיקון דהרי אם לא ישחט עתה יותר אימתי שירצה לשחוט יהי' צריך לחתיכת העור וא"כ דמי ממש למילה וא"כ אמאי ס"ל להר"ן ז"ל דלא נעשה מומר בתחילת שחיטה וע"כ דהר"ן ז"ל לא ס"ל כסברת הגאונים ז"ל דזה הוי בגדר תיקון. אך באמת גם מדברי הר"ן ז"ל אינו ראי' דיש לחלק בין שחיטה למילה דהרי בשחיטה כל זמן שלא נגמר השחיטה לא עשה מלאכת תיקון כלל אמנם במילה מבואר בגמ' דאפי' למ"ד מקלקל בחבורה חייב אינו חייב אם אינו גומר משום דיכול לומר אנא עבדא פלגא דמצוה מבואר מזה דחצי מילה הוי פלגא דמצוה ויכול לעשות בשבת רק פלגא א"כ מבואר דזה הוי בגדר תיקון משא"כ שחיטה אפי' למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מ"מ כל זמן שלא נגמרה אינו בגדר תיקון כלל. ובפרט דזה בוודאי כל זמן שלא התחיל בשחיטה לעשות מעשה שחיטה בסימנים אינו נופל ע"ז שם שחיטה כלל ואז שוב צריך שיגמור מיד דאל"כ הויא נבילה וא"כ בשחיטה י"ל דאם אמרינן מקלקל ע"מ לתקן אינו חייב ל"ש במקצת שחיטה שם מלאכה. אך כ"ז להגל התמי' מעל רבותינו האחרונים ז"ל דפשיטא להו הסברא דבמילה הוי תיקון אף במקצת שלא יקשה עליהם מדברי התוס' וחידושי הר"ן ז"ל בשחיטה

ג) אמנם בעיקר קושית הגאון שיחי' על דברי התוס' וחידושי הר"ן ז"ל מהא דשבת (דף קל"ג) שנתקשה בה גם בנתה"מ ז"ל וג"כ לא ניחא לי' לחלק בין זל"ז לא ראה בזה דברי החידושי הר"ן שבת (דף קל"ג ע"ב) שכתב שם בזה"ל ולי נראה בין השמשות דערב שבת וחייב כרת על שפרע בשבת ועשה חבורה שלא במקום מצוה דהוא יום תשיעי ואפי' ר"י מודה בה הכא לפי שלא ניתן שבת לדחות אצל מילה זו עכ"ל. והנה לכאורה הדבר תמי' דמה דוחקתה להר"ן ז"ל לפרש הסוגי' היפך ממשמעות הלשון דהרי מלשון הסוגיא נראה דהחיוב הוא מפני שלא הלקיט והיינו שלא גמר בשבת והוא ז"ל מפרש לה להיפך דהחיוב משום דפרע בליל שבת מילה שלא בזמנו. אך באמת הדברים נכונים מאוד דהר"ן ז"ל לשיטתו [אם נחזיק שאמת הדבר שמייחסים אותו להר"ן ז"ל אשר הדבר צריך בירור] דס"ל דמקלקל ע"מ לתקן אינו חייב א"כ אם נפרש