כלי חמדה שמות ריד

שכוונתי לדעת רבינו הקדוש שליט"א וכמו שהי' ברור לענ"ד בספרי "חמדת ישראל" שאין שום סברא לחייב אם נגמר במוצ"ש כאן העתקתי הדברים ביתר שאת ויתר עוז

אמנם שבתי וראיתי להגאון בעל חלקת יואב שליט"א בספר חלקת יואב מהד"ת סי' י"ג עמד על דעתו וכתב שיש להכריח את הדבר ג"כ מש"ס דילן ועיי"ש שהביא שם שגם דעת רבינו הגדול בעל נתיבות המשפט בפשיטות להיפך אך הוא מכריע להיפך ואמרתי לעיי' בדבריו. והנה תו"ד הגאון שליט"א להוכיח לפי דעת התוס' חולין (דף כ"ט) ובחידושי הר"ן חולין (דף י"ד) דשוחט בשבת בתחילת שחיטה לא נעשה מומר אע"ג דהוי מקלקל ע"מ לתקן מ"מ לא מהני משום דאין התיקון מיד [וכ"כ בהגהות רעק"א ז"ל ליו"ד סי' ב' אות ו' ומהתימא על הגאון שיחי' שלא הזכירו] ויקשה עליהם מגמ' ערוכה שבת (דף קל"ג ע"ב) דמבואר בגמ' דחייב על מילה בשבת אם לא השלים ללקט הציצין המעכבין אע"ג דהוי מקלקל בחבורה ועכצ"ל דפירוש הגמ' בשבת דמשלים המילה כהלכתה במוצ"ש ועיד"ז חייב על מעשה שעשה בשבת אע"ג דמעשה זו שעשה בשבת הוי קלקול ולולא שהשלים לא הי' עלי' שם מלאכה אעפי"כ חייב וה"ה בשוחט בשבת וגמר במוצ"ש חייב וא"כ מכ"ש דא"צ מעשיו כלל במוצ"ש ונגמר ממילא דודאי חייב. ואע"ג דהשאגת ארי' ורעק"א ז"ל מפרשים דברי הגמ' דשבת הנ"ל שאפי' אם אינו גומר כלל חייב על מעשה המילה שעשה בשבת שזה אינו בגדר מקלקל כיון דצריך להשלמת מצות מילה מה שעושה עתה. אך מדברי התוס' והחידושי הר"ן הנ"ל מבואר להיפך דא"נ כן גם תחילת שחיטה יהי' חשיב תיקון כיון דאם ישלים השחיטה יהי' לו צורך גם בהתחלה וע"כ דזה אינו חשיב בגדר תיקון וא"כ לדבריהם ע"כ הפירוש בגמ' שבת הנ"ל דהחיוב משום שגומר הפריעה במוצ"ש וה"ה לשוחט שגמר השחיטה בשבת וא"כ נשמע במכ"ש היכא שנגמר בעצמו במוצ"ש. אלו תוכן דבריו

אמנם לענ"ד שלשה תשובות בדבר. א) דהאיך פשוט לי' להגאון כ"כ דפירוש הגמ' ע"כ דגמר הפריעה במוצ"ש דאל"כ הוי מקלקל בחבורה ומה יענה למה דמבואר שם בגמ' ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקיט ענוש כרת וכו' מני אומן וכו' לימא אנא עבדא פלגא דמצוה וכו' וקשה אמאי לא מקשה דעדיפא מינה הא כיון דמעכב ואינו בגדר נימול א"כ אמאי חייב הא הוי מקלקל בחבורה ועכצ"ל דהסוגיא אזלא למ"ד מקלקל בחבורה חייב א"כ י"ל דה"ה למסקנא דאסיקנא שלא הספיק ג"כ הפירוש שלא גמר והחיוב משום דהברייתא ס"ל מקלקל בחבורה חייב ולא הלקיט היינו כפשוטו שלא השלים כלל כסד"א דגמ' ובאמת הגאון רעק"א ז"ל בתשו' דמייתי לי' הגאון המחבר שיחי' כתב כן דמסוגי' א"ר די"ל דהסוגיא אזלא למ"ד מקלקל בחבורה חייב רק מר"מ ז"ל דפסק להלכה כהך סוגי' אע"ג דפסק להלכה מקלקל בחבורה פטור. אך באמת הר"מ ז"ל ס"ל דשוחט בשבת הוי מומר לעכו"ם בתחילת שחיטה. וא"כ מנ"ל להגאון שיחי' דהתוס' מפרשים הסוגי' גם אליבא דמ"ד מקלקל בחבורה פטור, אך זה אומר אני רק למש"כ הגאון שלדעתו הוא ש"ס ערוך והנך רואה בתשו' רעק"א ז"ל שכתב שאין שום ראי' מדברי הגמ' דמיירי שגומר הפריעה

ב) אמנם בעיקר פירוש הגמרא הנה כבר כתבו השאג"א והרעק"א ז"ל דאפי' למ"ד מקלקל בחבורה פטור י"ל דהוי תיקון כיון דצריך לזה לכשיגמור המילה. אך הגאון שיחי' כתב שזה תמי' מדברי תוס' והר"ן הנ"ל. ואני אומר שמדברי התוס' אין כאן תימה כלל וגם מדברי הר"ן יש לתרץ שלא יקשה על דבריהם דהרי התוס' כתבו זה בקושייתם על הא דמוקי לה בחטאת העוף וחצי קנה פגום הא הוי מצי לאוקמי בחטאת בהמה