כלי חמדה שמות ריב

לקדש על היין א"כ הו"ל כאלו עדיין יש החיוב של תורה והדברים עתיקין וצ"ע הרבה בזה ואכ"מ

ה) בירושלמי פ"א דשבת הלכה ה' על הא דאיתא במשנה פלוגתת ב"ש וב"ה בהא דאין שורין דיו וסממנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום וב"ה מתירין. איתא שם בירושלמי בזה"ל ומ"ט דב"ש ששת ימי' תעבוד ועשית כל מלאכתך כל מלאכתך גומרה מבעוד יום ומ"ט דב"ה ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי [הך קרא בפרשת משפטים כתיב ודרשו ב"ה וביום השביעי לסמוכי לששת ימים והיינו דלפעמים מותר לעשות מלאכה גם ביום השביעי] מה מקיימין ב"ה טעמין דב"ש ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך בעובדי בידן עכ"ל הירושלמי. מבואר מדברי הירושלמי דלב"ה אם נעשה המלאכה ממילא גם בשבת מותר וזה נלמד מקרא דששת ימים האמור בפרשת משפטים דסמוך לי' וביום השביעי אמנם ב"ש ס"ל דמקרא דששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ילפינן שאפי' עשיי' דממילא לא יעשה בשבת וצריך שיגמר הכל בחול אמנם נראה דבין ב"ש ובין ב"ה מודים דבחול אין שום הו"א לאסור מלאכה בין עושה בידים וכ"ש מידי דממילא בוודאי ליכא איסורא שיעשה בחול כיון דגלי קרא ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך הרי גלי קרא דבחול אין שום אופן לאסור המלאכה ומכ"ש לב"ה דאפי' בשבת מתיר מלאכת ממילא מכ"ש דמותר בחול

ועפי"ז נלענ"ד לפשוט מה שנסתפקו האחרונים ז"ל במעמיד קדירה או נותן פת בשבת סמוך לחשיכה ונתבשל ונאפה במוצ"ש אם חייב משום מבשל או אופה ולהנ"ל נראה בפשוט דפטור דא"נ דחייב בזה משום מבשל או אופה הרי יהי' מוכרח במוצ"ש לבטל את המלאכה שלא יתחייב עלי' וא"כ משכחת לה שגם בחול יהי' אסור מלאכת ממילא וזה דבר שא"א והרי התורה אמרה ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. ואע"ג דיש להתעקש בזה ולומר כיון דהתחיל לעשות מלאכה זו בשבת הרי אין החיוב עליו משום מלאכת חול אלא משום מלאכת שבת אבל מ"מ הסברא נותנת כדברינו כיון דאמרה התורה כללא דבחול מותרין כל המלאכות ולב"ה אף בשבת מותר מלאכת ממילא א"א לומר דבחול אסור מלאכת ממילא בשו"א ולפי"ז מוכרח דאפי' התחיל המלאכה בשבת מ"מ מותר שיגמר בחול דאל"כ הרי אסור לגמור בחול שלא יתחייב משום שבת ויהי' משכחת לה איסור מלאכה בחול וזה פשוט לענ"ד

איברא שלכאורה מבואר בירושלמי בהל' ו' שם להיפך דאיתא שם דב"ה ילפי מלאכת היתר ממלאכת איסור אלו עשה כן בשבת אינו אסור ודכוותי' עשה כן מבעוד יום מותר ועיי"ש במפורשים דכוונת הירושלמי דב"ה מוכיחים דאין נפ"מ מתי נגמר רק דאזלינן בתר ההתחלה דאטו אם יעשה כן סמוך למוצ"ש לא יהי' אסור אף שנגמר במוצ"ש ויהי' חייב משום שבת וא"כ מבואר היפך דברינו וכבר הבאתי דברי הירושלמי אלו בתשו' לתלמידי החריף המנוח מו"ה מיכאל ז"ל זה זמן כביר וכעת נדפסו הדברים בספרי חמדת ישראל בדיני שבת עיי"ש שנדחקתי לבאר דבריו וכעת מצאתי להגאון הנפלא בעל צפנת פענח שיחי' בפ"ט משבת הלכה א' שכתב בזה"ל הנה עיי' בירושלמי שבת פרק א' ה"ה משמע שם דאם הניח פת בשבת לעת ערב שאף שהאפי' נגמרת במוצ"ש חייב עכ"ל. והנה בהלכה ה' לא נזכר דבר מזה. ואולי ט"ס הוא וכוונת הגאון שיחי' להלכה ו' ולדברי הירושלמי שזכרנו

איברא די"ל דעמקו מחשבות הגאון שיחי' וכוונתו על דברי הירושלמי הלכה ה' שכתבנו לעיל דב"ה ס"ל מקרא דמלאכת ממילא מותר אף בשבת וא"כ לכאורה קשה בכל מלאכת אפי' ובישול דשבת אמאי יתחייב הא המעשה שעושה אין כאן עוד מלאכה ואח"כ הוא