כלי חמדה שמות ריא

בקידוש וברהמ"ז דשניהם דאורייתא אין נפ"מ בין יש לו לאין לו ופסק הר"מ ז"ל סתמא דבדאורייתא אין אומרים שתי מצות על כוס אחד וכל הסוגיא דשקיל וטרי לחלק בין יש לו לאין לו הוא רק אם אחד דרבנן כמו הבדלה דהברייתא מיירי שכבר התפל וכן ביקנ"ה ויקנה"ז דאפי' א"נ דלא התפלל עדיין מ"מ הקידוש דיו"ט הוא רק דרבנן ולכן באין לו מותר אבל בשל תורה ל"ש כלל לחלק בין יש לו לאין לו. אך עדיין אין מתורץ בזה הקושי' הא' שהקשינו דמה פיסקא דרישא מיירי שכבר התפלל דבשלמא אם הר"מ ז"ל הי' מעתיק את הדין דברייתא הוי מצינן למימר דכמו דהברייתא מיירי דשכבר התפלל ה"ה דכוונת הר"מ ז"ל כן הוא ול"צ לפרש אבל באמת הר"מ ז"ל אינו מעתיק לשון הברייתא אלא כותב דינו בברהמ"ז ואח"כ הבדלה וכיון דסתמא קתני משמע אפי' בלא התפלל עדיין ג"כ מותר לברך ברהמ"ז ולהבדיל עליו ואע"ג דשניהם של תורה הן. ונראה דמזה הכריח הה"מ ז"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דברהמ"ז והבדלה אין בזה משום חבילות כיון דתרווייהו על מה שעבר הן וס"ל לר"מ ז"ל דלפי מסקנת הסוגיא ל"צ כלל לחילוק בין יש לו לאין לו בהבדלה וברהמ"ז כיון דתרווייהו ענין אחד הם

הכלל היוצא לנו מזה בדעת הר"מ ז"ל דבכל התורה אין נפ"מ בין יש לו לאין לו ולכן בקידוש וברהמ"ז כתב סתמא דאין אומרים על כוס אחד שתי קדושות והא דמפלגינן בסוגיא בין דיש לו ובין אין לו הוא רק באחד של תורה ושני דרבנן ואע"ג דלקושטא דמילתא בברהמ"ז והבדלה ל"צ להאי חילוקא דבלא"ה ל"ש בזה אין עושין מצות חבילות חבילות מ"מ נפ"מ בברהמ"ז וקידוש אפי' באין לו שצריך להתפלל מקודם קידוש כדי שיהי' הקידוש רק דרבנן. אך בכ"ז צ"ע עוד אם כן דעת הר"מ ז"ל וי"ל דאע"ג דהרמב"ם ז"ל דייק בלישנא דשניהם של תורה הן אין כוונתו שצריך שיהי' עתה מצות של תורה והיינו בלא התפלל עדיין די"ל דאע"ג דכבר התפלל ויצא מה"ת בתפלה מ"מ כיון דבעצם מצות קידוש השבת הוא מצוה של תורה שוב שייך בה הדין דאין עושין מצות חבילות חבילות. ויש להביא ראי' לזה דהרי הר"מ ז"ל כתב סתמא דאינו מברך ומקדש על כוס אחד ומשמע אפי' אם לא אכל סעודה כדי שביעה ג"כ הדין כן אע"ג דהר"מ ז"ל בפ"א מהלכות ברכות ס"ל דאינו חייב מן התורה בברהמ"ז אלא א"כ שבע אלא ודאי כיון דברהמ"ז עיקרו דאורייתא אע"ג דלא אכל כדי שביעה מ"מ הוי בכלל אין עושין מצות חבילות חבילות

איברא די"ל מדכתב הר"מ ז"ל דגמר סעודתו נראה דכבר שבע ג"כ וא"צ לאכול יותר וא"כ שפיר חייב בברהמ"ז מה"ת. אך זה תליא בפלוגתת הפוסקים בדעת הר"מ ז"ל אם צריך שיהי' השביעה ג"כ דוקא ממיני מזון או אם אכל כזית ממין ושבע מדברים אחרים ג"כ צריך לברך מה"ת כדעת הבעל המאור ז"ל בפרק כיצד מברכין בד"ה אמר ר"פ דברים הבאים מחמת הסעודה באמצע דבריו שכ' בזה"ל וכל מה שבא בתוך הסעודה הוא מכלל השביעה דכתיב בה ואכלת ושבעת וברכת ועיי' בזה בפרמ"ג או"ח סי' קפ"ד סק"ח בא"א שמסופק בד"ז ובפנ"י ברכות (דף מ"ב) ד"ה אמר ר"ה ותמהני שלא העירו מדברי הר"מ ז"ל כאן שאם נימא שדוקא קאמר שצריך להיות מצוה של תורה א"כ מוכרח דאפי' אם אינו שבע מפת לחודא ג"כ יש חיוב ברהמ"ז דאורייתא אם לא שנימא כדאמרן דאין כוונת הר"מ ז"ל שצריך שיהי' דוקא מצוה של תורה עתה אלא אם היא בעצם מצוה של תורה שייך בה אין עושין מצות חבילות חבילות אך באמת אפי' א"נ דבברהמ"ז ה"ד אם אכל כדי שביעה שנתחייב בברהמ"ז מה"ת מ"מ בקידוש י"ל אפי' בשכבר התפלל כיון דקודם התפלה הי' חייב מה"ת נהי דמה"ת יצא בתפלה מ"מ כיון דחכמים אמרו שצריך