כלי חמדה שמות רט

אצל שבת וא"כ נהי דגלי קרא רק בל"ט מלאכות דשבת אבל בתחומין שוב יש מקום לומר כן כיון דלא נצטוו על התחומין בתחילת שבת שוב ל"ש איסור תחומין כלל אמנם לקושטא דמילתא נראה דז"א דהנה באמת צ"ע דלמה צריך קרא לזה דלא אמרינן דיחוי אצל שבת הא אין דיחוי באיסורין ודוקא לענין מצות אמרינן דיחוי

אמנם כ"כ בספרי דרך חיים דבאמת בשבת איכא עשה ול"ת וזה נכלל בזכור ושמור ועיין היטב ברמב"ן ז"ל בקרא דזכור ובד"ה לא תרצח במ"ש טעם שלא נאמר עונש במחלל שבת ושכר במקיים את השבת עיי"ש שכתב שמקיים את השבת נכלל באנכי וממילא הוא בכלל עושה חסד והמחלל נכלל בעונש דאל קנא וגו' ולפי"ז י"ל דעיקר השבת הוא מצ"ע דאנכי ושוב עיקר הוא המצוה ואמרינן בי' דיחוי אע"ג דכולל איסור ג"כ ומעתה נראה דזה דוקא מה שהוא בכלל ל"ט מלאכות שיש עליהן חיוב מיתה וא"כ הם בכלל העשין דשבת ג"כ משא"כ בתחומין אפי' לר"ע דתחומין דאורייתא מ"מ אינו אלא לאו גרידא ושוב הוי רק איסורין ואמרינן אין דיחוי באיסורין ולכן לענין תחומין גם בלא קרא ידעינן דאייתי ב' שערות בשבת חייב מכאן ואילך על איסור תחומין וכיון דאמרינן דממתן תורה ואילך הם בכלל אזהרה דאל יצא איש ממקומו א"כ אסור מעתה ללכת ממקומו זה ויש להכריח הדברים מירושלמי עירובין פ"ד ה"ה דאיתא התם ר' חינא אמר רב נחמן בר יעקב בעי גר שטבל לאחר שהאיר המזרח מאחר שאלו הי' ער הי' קונה לו שביתה ועיי"ש במפורשים דשאלת רנב"י הוא אם יש לו אלפיים אמה כיון דהי' בידו לטבול קודם שבת או דילמא דאין לו אלא ד' אמות כיון דביה"ש לא הי' בר קנין שביתה ואינו דומה לישן בין השמשות אמנם זה פשוט לי' דאסור בתחומין וקשה אמאי פשיטא לי' כ"כ הא ר"נ בר יעקב עצמו ס"ל בירושלמי פ"ב דמגילה דגר שטבל לאחר שהאיר המזרח יהי' פטור מקריאת מגילה מצד דבתחילת חיובו לא הי' ראוי וא"כ אמאי לענין איסור תחומין פשוט לי' דישנו בכלל איסור תחומין אלא ודאי כמו"ש דדוקא מגילה דהוא בכלל מצות שייך בי' דיחוי משא"כ לענין תחומין דהוא בכלל איסורין וזה ברור

ד) בר"מ ז"ל פרק כ"ט מהלכות שבת הלכה י"ב י"ג כתב בזה"ל מי שהי' אוכל בע"ש וקידש עליו היום והוא בתוך הסעודה פורס מפה על השלחן ומקדש וגומר סעודתו ואח"כ מברך ברהמ"ז. הי' אוכל בשבת ויצא השבת והוא בתוך סעודתו גומר סעודתו ונוטל ידיו מה שלא כתב הר"מ ז"ל לעיל דנוטל ידיו בגומר סעודתו בשבת אולי י"ל דהר"מ ז"ל לשיטתו בהלכות ברכות פ"ו ה"ב דמים אחרונים רק משום סכנה דמלח סדומית א"כ י"ל דבסעודת שבת דהוי שומר מצוה א"צ מים אחרונים ולפי"ז יהי' א"ש מה שהר"מ ז"ל כתב כאן דנוטל ידיו דאינו מובן מה בעי הכא בזה ולהנ"ל י"ל דרבותא קמ"ל דאזלינן תמיד בתר גמר הסעודה דאם הוא בשבת א"צ נט"י למים אחרונים אע"ג דהתחיל בע"ש ואם גמר במוצאי שבת צריך ליטול ידיו אך צ"ע בזה כיון דהר"מ ז"ל בעצמו לעיל ד"ה ברכות כתב דצריך ליזהר ביותר משום דסכנה הוא א"כ בהתחיל בסעודה בע"ש מה בכך דגמר בשבת מ"מ יש תשש סכנה מצד האכילה דקודם הקידוש וצ"ע ותמהני מאוד שלא מצאתי למי שהרגיש בדקדוק לשון הר"מ ז"ל ואכ"מ] ומברך ברהמ"ז על הכוס ואח"כ מבדיל עליו וכו' הי' אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברהמ"ז תחילה ואח"כ מקדש על הכוס שני ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצות בכוס אחד שמצות קידוש ומצות ברהמ"ז שתי מצות של תורה הן עכ"ל הר"מ ז"ל. והנה הראב"ד ז"ל השיג עליו במ"ש לעיל דמברך ברהמ"ז ומבדיל על כוס אחד הא ג"כ הוי