כלי חמדה שמות רח

דהיו מותרין לעבוד בבמה מה"ט. ולכן שפיר דוחה שבת אצל כל ישראל

ועפי"ז א"ש ג"כ מה שהקשה הבית מאיר מסנהדרין (דף נ"א) דאמרינן בגמ' בפשיטות דסד"א דבת כהן חמירא מכהן לענין חילול שבת כיון דלא אשתרי שבת אצלה בעבודה וקשה הא גם להם אשתרי שבת דכל ענינים הנ"ל דכשרין בזרים צריכין להיות מותרים גם בנשים ולהנ"ל א"ש דנשים דפסולים בבמה משום שאינן בכלל ממלכת כהנים כלל לא הותר להם כלל שבת אף בדברים שנשים כשרים לעשות אותם דכללא דשבת בעבודה לא הותר אלא בכהנים. ויש להעיר עוד בזה מיומא (דף מ"ב ע"ב) לענין שחיטת פרה בזר דאמר אביי היינו תיובתי' אשה מ"ט אלעזר ולא אשה זר נמי אלעזר ולא זר וא"נ דבבמה יש חילוק בין זר לאשה י"ל דה"ה בפרה דמעשי' בחוץ אינו ראי' מאשה לזר דבחוץ הוי זר בכלל אלעזר משא"כ אשה דגם בבמה פסולה ויש להאריך הרבה בענינים אלו ואכ"מ וכתבנו ראשי פרקים להעיר לבב המעיי'

ג) בספר פענח רזא בד"ה אנכי כתב בזה"ל אמרו חז"ל כששמעו אנכי ולא יהי' לך חזרו לאחוריהם י"ב מיל והחזירם מלאכי השרת כדכתיב מלאכי צבאות ידודון וקשה הא ס"ל דבשבת נתנה תורה ואיך הלכו כ"כ בשבת וי"ל דכיון שהוקפו בענני הכבוד הרי כאלו היו בחצר אחד עכ"ל. והנה יש לדקדק בלשון הפענח רזא דמשנה מלשון הגמ' שבת (דף פ"ח ע"ב) דזה לשון הגמ' ואמר ריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהם י"ב מיל וכו' נראה מדברי הגמ' דבכל עשרת הדברות כן הי' אמנם מדברי הפענח רזא נראה דרק באנכי ולא יהי' לך דשמעו ישראל מפי הגבורה בעצמם בזה חזרו לאחוריהן י"ב מיל משא"כ אח"כ בשאר הדברות דשמעו רק קולו של משה לא חזרו לאחוריהן. ובאמת נראה ריב"ל מדקדק כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה היינו דמקול הרעש שיצא ע"י דיבורו של הקב"ה אע"ג דהם לא שמעו הדיבור חזרו לאחוריהן אמנם הפענח רזא כ' בהדיא דהחזרה לאחוריהן הי' מכח שמיעתן וממילא הי' רק באנכי ולא יהי' לך

ובאמת יש לעיי' לפי גירסת הפענח רזא דרק באנכי ולא יהי' לך חזרו לאחוריהן א"כ למה צריך לידחק לתרץ על קושייתו משום דענן הוי מחיצה הא נוכל לתרץ בפשיטות דריב"ל ס"ל כר"א בר יעקב דאתחומין לא איפקד במרה א"כ אפי' א"נ דאיפקדו אתחומין מיד כשצוה הקב"ה על השבת בעשרת הדברות נפקדו מאותה רגע ואילך גם על תחומין מ"מ כיון דלא חזרו לאחוריהן אלא בדברות ששמעו מפי הקב"ה בעצמו א"כ באותן דברות דמשבת ואילך באמת לא החזירו לאחוריהן ועיי' ברוקח סוף סימן קע"ח שהביא לשון המכילתא מקול הדיבור חזרו לאחוריהן י"ב מיל נראה דס"ל דלא הי' תליא בשמיעתן את הדיבור וכמו שנראה פשטא דגמ' דילן ועיי"ש שכתב ג"כ כדברי הפענח רזא הנ"ל

ובאמת לכאורה יש להעיר אפי' א"נ דבכל דיבור ודיבור חזרו לאחוריהן מ"מ כיון דבמרה לא איפקד אתחומין א"כ קודם ששמעו הדיבור של שמירת שבת לא הי' עליהם איסור תחומין ואי שיחול אח"כ עליהם איסור תחומין ע"ז י"ל דשוב אינו חל מצד דיחוי כיון דבתחילת שבת לא נצטוו על זה ואע"ג דהרא"ש ז"ל סו"פ ואלו מגלחין כתב דבשבת ל"ש זה כיון דאין סוף שבת התשלומין לתחילתו ומבואר כן בפשיטות ביבמות (דף ל"ג) דקטן דאייתי שתי שערות בשבת חייב לשמור את השבת מ"מ נראה דזה לפי האמת דאתרבי מקרא דמחללי' מות יומת דאפי' אם חיללו את השבת בהיתר מ"מ אין אומרים הואיל וחיללו את מקצתו נחלל את כולו עיין במכילתא בפ' כי תשא אבל בלא"ה הו"א דאמרינן דיחוי