כלי חמדה שמות רז

כשירות בבמה פליגי בענין במה אם הוא מצד של"צ כהונה כלל והוי כמו קודם מ"ת דהיו הכל כשירים בה או משום דישראל במ"ת נכנסו לגדר קדושת כהונה לכן הוכשרו בבמה אמנם זר לגמרי פסול בבמה ומצאנו חילוק בבמה בין קודם מ"ת לאחר מ"ת. ועיי' בתוס' חולין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה והביא לענין עופות בבמה והתוספתא והתו"כ ס"ל דלענין כהונה לא נתחדש דבר במ"ת וכשר זר כמו קודם מ"ת וממילא גם אשה כשירה וכן ס"ל לסתם הברייתא בירושלמי אמנם ריו"ח ס"ל דבמ"ת נתחדש שצריך שיהי' כהונה בבמה ולכן לא הוכשרו אלא זרים ולא נשים שלא היו מעולם בכלל ממלכת כהנים וכדברי הפנים יפות ז"ל ודו"ק היטב בכ"ז. ובאמת יש להביא ראי' לדברי הפנים יפות ז"ל דא"נ דנשים היו ג"כ ראויין לעבודת כהנים א"כ אמאי ניטל מהם כיון דהם לא היו בחטא העגל אמאי לא נשארו בקדושת כהונה אלא וודאי דמעולם לא נתקדשו להיות ראויין לעבודה והבן

ואם כנים הדברים שכתבנו יש להעיר בזה לתרץ מה שכתבנו במק"א להקשות על דברי רש"י יבמות (דף ל"ג ע"ב) ד"ה אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה דפירש דאין כאן משום זרות והוכיחו מזה האחרונים דמשום שבת חייב דשבת לא הותר לזרים אף במה שכשר בזר. עיין בשעה"מ הלכות עבודת יוה"כ ובבית מאיר בחידושי שם שהוא ז"ל הסביר הדבר שלא הותרה שבת אלא למי שיכול לעשות כל העבודה

אמנם לענ"ד תמי' מקצירת העומר שהי' דוחה שבת ופשיטא דהי' כשר ע"י זרים כסתם מתניתין דמנחות ר"פ ר"י ובר"מ ז"ל ולא אשתמיט שום פוסק לומר דהי' צריך כהנים לקצירת העומר וגם מצאנו בפר ושעיר הנשרפין דיוה"כ דהי' כשר ע"י זרים לשרפן. ולחלק בין סוף עבודה לתחילת עבודה אינו מחוור ומה גם שדברי הגאון בית מאיר להסביר הטעם שתליא ביכול לגמור ועפי"ז יצא ללמד חומרא לענין שני מוהלים שאם אחד אינו יכול לגמור הפריעה אסור למול בשבת תמי' מאוד מיוה"כ דמירק אחר שחיטה על ידו דפירש רש"י ז"ל כהן אחר וא"כ בשלמא א"נ שכוונת רש"י ז"ל כפשוטו דשבת לא הותר אלא לכהנים א"ש דגם ביוה"כ אע"ג דכל עבודת יוה"כ הי' רק בכה"ג מ"מ מירוק הי' צריך ע"י אחר שא"א להיות בכה"ג ממילא לא הי' כשר לזה אלא כהן משא"כ א"נ כהגאון בית מאיר ז"ל שצריך להיות עיקר מי שיכול לגמור העבודה א"כ במירוק ביוה"כ למה הי' צריך כהן והארכנו בזה במק"א שדברי הג' בית מאיר ז"ל אין להם מקום וכוונת רש"י ז"ל כפשוטו דשבת לא הותר אלא לכהנים וא"כ קשה מאוד משריפת פר ושעיר ביוה"כ דלא מצאנו בשום מקום שיהי' צריך כהנים וכן שילוח השעיר ודחייתו לצוק אע"ג דהי' בו חילול יוה"כ מבואר בש"ס דהי' כשר בזר אלא שכהנים לא הניחו מבואר דהי' מותר בזר לחלל יוה"כ לצורך עבודה

אמנם לפי דעתי הנ"ל יש לומר בזה דבר חדש מאוד דרש"י ז"ל לא כתב כן אלא בשחיטה דאע"ג דכשירה הי' בזר מ"מ היתה צריכה להיות במקדש דוקא ובמקדש הרי ניטל מישראל קדושת כהונה והו"ל זרים ושפיר אמרינן דלא אשתרי שבת לגבי' ולכן זר ששוחט בשבת חייב משום שבת וכן במירק אחר שחיטה על ידו ביוה"כ הי' צריך כהן דוקא מה"ט דכל מלאכה לצורך עבודה שהיתה בפנים היתה צריכה להיות בכהן דוקא דשבת לא הותר אלא לכהנים משא"כ קצירת העומר ופר ושעיר הנשרפין ביוה"כ ושילוח השעיר ודחייתו לצוק דכל אלו היו נעשות בחוץ אע"ג שהי' צורך עבודה והכשירן מ"מ היו מותרין בשבת אף ע"י זר דלמאי שאינו צריך מקדש דוקא יש על כל ישראל קדושת כהונה כמו