כלי חמדה שמות רג

חזית ותליא בפלוגתת ריו"ח ור"ל גבי שבע בן בכרי ביחדהו אם צריך שיהי' בר חיוב מיתה דוקא ואע"ג דהתם אין הם הורגין אותו בידים מ"מ כיון דל"ש סברת מה חזית דהרי ב"כ וב"כ יהרג חבירו י"ל דגם לענין הריגתן בידים מותר וא"צ למסור נפשו וא"כ הכא דבאמת לא הצילו את נוב עיר הכהנים וידעו זה מקודם שאף אם לא יהרגו אותם יהרגו ג"כ ואעפי"כ מסרו נפשם וא"כ שפיר אמרי' דהם צדיקים. ומעתה י"ל דזה פירוש הגמ' דהוא באגרת והיינו שראה שדוד המלך ע"ה ביקש רק לסבב הריגתו שלא יהי' ניכר שבא על ידו א"כ בוודאי הי' יכול להתנצל אח"כ בפרט שהי' יכול להציל את אורי' עיד"ז שלא יקיים דברי דוד ואעפי"כ עשה ואין כוונת הש"ס לחלק בין כתיבה לדיבור אלא באופן הענין איך הי' וצ"ע עוד בכ"ז

ובעיקר דברי הרמב"ן ז"ל שכתב דאמר היינו בכתב והביא גם מחירם מלך צור שכתב לשלמה המלך ע"ה אע"ג דכתיב ויאמר עיין במלכים א' ק' ט' פסוק י"ג י"ד. מ"מ נלענ"ד די"ל דמודה הרמב"ן דבישראל כתיבה לאו כדיבור ויש בזה חילוק בין ב"נ לישראל דהנה זה פשוט ומבואר בפוסקים דכתיבה עכ"פ הרהור הוה כמו"ש לענין תורה בכתב שתלי' בדין הרהור ומעתה נראה דבב"נ דחזינן דנענשו על המחשבה כמו לענין המעשה וכמו"ש הרמב"ן ז"ל בנועם דבריו הקדושים לפרש הקרא כי בדבר אשר זדו עליהם דעיקר העונש הי' על המצרים מצד המחשבה שלהם שלא באו לידי פעולה שזה מוכרח שלא הי' בגזירת השי"ת כיון שלא נתקיים בפועל וא"כ הי' רק מחשבתם וב"נ נענש על המחשבה עיי"ש ברמב"ן ז"ל ותמצא מבואר כן. וזה נראה כוונת התרגום שפירש בפתגמי דחשיבי מצראי למידן ית ישראל היינו שהם רצו להטביע בים כל בן זכר הנולד כדי שעיד"ז לא יולד מושיען של ישראל וזה לא נתקיים שהקב"ה הוציא את עמו בנ"י ע"י משה רבינו ע"ה והוא לא נטבע בים ח"ו. וכיון שכן נענשו על מחשבה זו ולהורות זה היתה מדה כנגד מדה ונטבעו בים סוף להורות דיסוד עונש שלהם הי' על זה וכ"ז יש לכוון בדברי הרמב"ן ז"ל שם למעיין היטב

ונראה פשוט דה"ה בדיני אדם ב"נ נענש על המחשבה וראי' לזה מד' החינוך ז"ל שכתב דב"נ מוזהר בלאו דלא תתאוה דהוא על מחשבת ממון חבירו ובב"נ הרי קיי"ל אזהרתן זו היא מיתתן נראה דגם בדיני אדם נהרג על זה אם רואים אנו שרוצה לגזול את חבירו וא"כ בב"נ הרהור כדיבור בכל ענין ולכן גם כתיבה הוי כדיבור אצלם משא"כ בישראל דאפי' בעבירות שחייב בהן על הדיבור כגון בעכו"ם ומגדף וכיו"ב מ"מ בעינן דיבור דוקא אבל במחשבה אינו נענש בב"ד של מטה נראה דבישראל אין המחשבה כדיבור וצריך דיבור דוקא [הגם דבלא"ה לא משכחת לה בישראל חיוב על המחשבה כיון דצריך עדים והתראה דוקא מ"מ נלענ"ד דקושטא דמילתא כן הוא דבישראל ל"ש כלל עונש על המחשבה בדיני אדם אפי' באם בא לב"ד שילקו אותו דרך תשובה על עבירת פיגול דנאמן ע"י עצמו כמו"ש בקונטרס הסמוכה למרלב"ח ז"ל ואכ"מ להאריך] לכן בישראל שפיר אמרינן דכתיבה לאו כדיבור ולכן אינו ראי' מדברי הרמב"ן ז"ל שס"ל דכתיבה כדיבור כיון דלא מצאנו זה בקרא רק גבי יתרו וגבי חירם מלך צור ושניהם ב"נ היו י"ל דאצלם שפיר יש לפרש לשון ויאמר בכתב משא"כ בישראל היכא דכתיב אמירה צריך בפה דוקא כמו"ש התוס' וצ"ע בכ"ז גרהבתי להעיר לבב התלמידים

ב) (י"ט ו') ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. יש לדקדק דמתחיל כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל ומסיים רק אלה הדברים