כלי חמדה שמות רב

אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו. טובים שהיו דורשין אכין ורקין והוא לא דרש. צדיקים שהן בפה ולא עשו והוא באגרת ועשה עכ"ל הגמ'. מבואר מדברי הגמ' דאף דלא דרש אכין ורקין והי' ס"ל דאף לעבור על ד"ת צריך לשמוע למלך ואם לא שמע הוי בכלל אשר ימרה את פיך וגו' יומת מ"מ זה דוקא בפה אבל באגרת לא הי' צריך לשמוע לו להרוג את אורי' ועיי"ש היטב בסוגית הש"ס ורש"י ז"ל וא"כ מבואר דכתיבה לאו כדיבור ואגרת אינו כפיו

ודרך פילפול עלה בדעתי כמו דדרשינן בעדיות מפיהם ולא מפי כתבם ה"נ דכתיב אשר ימרה את פיך אמרי' נמי רק פיו ולא כתבו ואע"ג דכתיב נמי ולא ישמע את דבריך בזה בוודאי אינו נכלל כתב כיון דבכתב ליכא שמיעה. וא"כ "ל דבענין מורד במלכות אמרינן דכתיבה לאו כדיבור ואפי' לפי דעת ר"ת ז"ל דעדות בכתב כשר היכא דראוי לבילה ודוקא אילם נתמעט מצד מפיהם ולא מפ"כ. מ"מ י"ל עפמ"ש האחרונים דגם אינו ראוי מחמת איסור הוי בגדר א"ר. ועיי' בתשו' הרי"ם חיו"ד בשם מורי הגז"ל מקאליש והסכים עמו וא"כ הכא כיון דעפ"י הדין אורי' לא נתחייב מיתה א"כ הי' איסור על המלך לצוות להרוג אותו ואפי' לשיטתו דלא דרש אכין ורקין וחייב לשמוע למלך אפי' כשצוה לעבור על ד"ת מ"מ לפי"ז אדרבא הוי המלך רוצח גמור בזה שצוה לשלוחו להרוג אותו כיון דבע"כ יש שליח לד"ע לכ"ע כמו חצר וא"כ שוב א"ר לדיבור ושוב הוי בגדר אינו ראוי ושוב אמרי' כתיבה לאו כדיבור ושוב א"צ לשמוע לו ע"י אגרת וא"ש מאוד דברי הגמ' וא"ר מזה דכתיבה לאו כדיבור

איברא דזה רק לפילפולא אמנם לקושטא דמילתא ז"א וא"א לומר דזה הוי בגדר אינו ראוי לבילה ופסול מפי כתבם דא"כ איך כשר עדות בכתב הא הוי עדות שאאי"ל דהא אם יתזמו העדים הרי איגלאי מילתא למפרע דהעידו שקר וא"כ היו אסורין להעיד בע"פ וא"כ שוב הוי אינו ראוי לבילה וא"כ כתיבה לאו כדיבור ולא נוכל לעשות בהם דין הזמה ושוב אינו עדות כלל. אלא וודאי דגם א"נ דאינו ראוי מחמת איסור הוי בגדר א"ר היינו דוקא אם בעצם א"ר דהיינו מחמת עדותן נפסל עדותן בע"פ אז אמרינן אע"ג דבעצם ראוי עדותן ויכולין לדבר מ"מ כיון שאין עדותן בע"פ מחמת שיש בזה איסור או ענין אחר הוי אינו ראוי לבילה ול"מ בכתב ג"כ אבל מה שאינו ראוי מחמת שמעידין שקר מ"מ אם יעידו יהי' מהני עדותן כיון דבפה הוי עדות שאאילה"ז ה"ה דמהני בכתב ג"כ דל"ש בזה לומר דהוי א"ר לבילה מחמת איסור דהרי א"נ כתיבה כדיבור גם עתה שכותב עושה איסור זה ממש כמו בפיו א"כ שוב יכול לעשות בפיו ממש ול"ש לומר בזה דכתיבה אינו כדיבור מצד דאינו ראוי לבילה דהרי א"נ כתיבה כדיבור הוי ראוי לבילה ואדרבא יותר גרע בכתב מבע"פ שעושה מעשה ובע"פ הוא רק דיבור בעלמא וז"ב ופשוט. וא"כ ה"נ א"נ דכתיבה כדיבור א"כ הוי כתיבה באגרת עוד יותר חמור מפיו א"כ הרי ראוי לומר זאת בפיו ג"כ ושוב מחויב לשמוע למלך אף שהוא באגרת והדרא קושיא לדוכתא

ואולי י"ל בפירוש הגמ' דהנה לכאורה בלא"ה קשה דברי הגמ' דדרשינן צדיקים שהם בפה ולא עשו שלכאורה אחר שדרשינן מטובים שדרשו אכין ורקין והי' אסור להם לשמוע למלך להרוג נוב עיר הכהנים דיהי' רוצחין גמורין. אמנם נראה דהדבר נכון דאע"ג דמדין מלך א"צ לשמוע לו מ"מ הם סכנו עצמם בזה שלא שמעו בקולו דשאול המלך בוודאי ידין אותם כמורדים ואע"ג דלפי האמת קיי"ל דיהרג וא"י היינו רק משום מה חזית א"כ זה דוקא אם ע"י הריגתו ינצל חבירו אבל אם חבירו בין כך וב"כ יהרג שוב ל"ש מה