כלי חמדה שמות רא

המדרש על קרא דזרח מהר שעיר והופיע מהר פארן שהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה וכשבא לבני עשו שאלו מה כתיב בה ואמר לא תרצח אמרו א"ה לא בעינא וכו'. אמנם ישראל קבלו את התורה ברצון, והקשה כבוד קדושת אדמו"ר זצללה"ה דילמא מש"ה קבלו ישראל את התוה"ק מפני שאין בתוה"ק דבר נגד הטבע של ישראל לכן קבלו אותה ואה"נ אם הי' דבר המתנגד לטבע שלהם לא היו מקבלים את התורה והשיב דלכן צוה הקב"ה קודם קבלת התורה מצות הגבלה להגביל את ההר סביב לבל יהרסו לעלות והי' מעלות בזה ומטבע של ישראל לחקור כל דבר אחר שרשו ולהתבונן בכל דבר עד כמה שיכול ובזה שצוה להם הקב"ה מצות הגבלה ונתן תחומין לכל או"א היכן מקום עמידתן בזה צוה להם דבר אשר הוא נגד טבען של ישראל ואעפ"כ אמרו נעשה ונשמע וזה שבחן של ישראל ודפח"ח

ובאמת נראה דזה יסוד של כל התורה להגביל את שכל כל אדם לבל להרוס לעלות אל ד' יותר מכפי הראוי לו עפ"י התורה והמצוה וזה נכלל במשמעות דנעשה ונשמע דנשמע הוא לשון הבנה שקבלו על עצמם ישראל במ"ת שלא ירצו להבין יותר רק ממה שישפיע להם השי"ת ע"י המעשה דע"י המצות והתוה"ק עיד"ז נוכל לבוא להתבונן בגדולת השי"ת והנה נשים הגביל הקב"ה עוד ביתר שאת ויתר עוז שאמרו חז"ל אסור ללמד את בתו תורה והיינו שכל עיקרן של עשיית נשים הוא לסייע בעניני עוה"ז כדי שיוכלו בעליהן ובניהם לבוא לדרכי התורה והיראה כמו"ש המפורשים ז"ל בקרא דאעשה לו עזר כנגדו דבזה הנשים המה עזר לבעליהן במה שהן כנגדו דהבעל עיקר תכלית שלו ללמוד תורה ולעשות מצוה ואשה נבראת לשמש את בעלה ולגדל את בני'. וכמו"ש האבודרהם דמה"ט פטורה אשה ממצ"ע שהזמ"ג דמשועבדת לבעלה. ולכאו' אינו מובן הא בעלה ג"כ משועבד למקום ושיעבוד זה קודם

אמנם להנ"ל א"ש דזה תכלית הנשים שלא ללמוד תורה רק לעשות רצון בעלה ולגדל את בני' לת"ת ובזה אתיין לחיי עוה"ב ולכן אם המצוה מבטלת אותה מעבודת בעלה נפטרה ממצותה וזה שרמזו חז"ל בדבריהם אין חכמה לאשה אלא בפלך פירושו שבזה ניתן לה חכמה להתבונן איך להיות עקרת הבית אבל אין לה חלק ונחלה בחכמת התורה לכן כשבאתה רות להתגייר אמרה לה נעמי היסוד הראשי אסר לן תחומין היינו דאצלינו הוגבל שכל האדם ויש בזה גבולין מיוחדים לאנשים ונשים. כהנים. לוים. וישראלים. וע"ז שפיר השיבה לה כאשר תלכי אלך היינו שאינה רוצית להיות בר מעלה יותר מנעמי. וז"נ בעזהשי"ת: פרשת יתרו

א) ברמב"ן ז"ל בקרא דויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך כתב בזה"ל שלח לו הדבר באגרת כתוב בה כן כי השליח לא יאמר אני חותנך וכו' וכמוהו ויאמר חירם מלך צור בכתב וישלח אל שלמה עכ"ל: והנה בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רכ"ז כתב להוכיח מדברי הרמב"ן ז"ל הללו דכתיבה כדיבור כיון דכתיב בתוה"ק ויאמר והפירוש שכתב באגרת עיי"ש מ"ש בזה שהעיקר כדברי התוס' גיטין שכתבו להיפך. ואינו מתרץ ראית הרמב"ן ז"ל. והנה לכאורה יש להעיר מגמ' ערוכה סנהדרין (דף מ"ט ע"א) דאמרינן בגמ' על יואב