כלי חמדה שמות קצט

פנים יפות ז"ל בפרשת יתרו בקרא דואתם תהיו לי ממלכת כהנים שכתב דנראה דקודם מ"ת צוה הקב"ה למשה רבינו להגיד לישראל פרטי הל"ט מלאכות וזה נרמז באלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל שדרשינן מאלה ל"ט מלאכות אמנם במרה לא נצטוו עוד על פרטי המלאכות עיי"ש

אמנם לענ"ד יותר נראה כמו"ש דאע"ג שנצטוו על אבות מלאכות על תולדות לא נצטוו עד מתן תורה. ולא נעלם ממני שגם זה הוא דוחק כיון דאבות תליא במלאכת המשכן א"כ קודם מ"ת מה שייכות הי' לאבות ואיזהו מלאכה נקרא אב ואיזהו תולדה אמנם בכ"ז יש לומר כן דיסוד של אבות ותולדות הוא מה שדרך ועיקר המלאכה הוא אב ומה שאינו כן הוא תולדה ואם כי זה נלמד ממלאכת המשכן מ"מ י"ל דקודם מתן תורה הוזהר על כל האבות מלאכות. וצע"ג בכל זה

ובעיקר דברי הפנ"י ז"ל שהבאנו לעיל שהעיר דביו"ט דנצטוו בפסח מצרים א"כ בוודאי נצטוו גם על מלאכה שאצל"ג ומקלקל כיון דלא נסמכה למלאכת המשכן א"כ יהי' יו"ט חמור משבת נראה דאחר שנצטוו ישראל במלאכת שבת ואמרה תורה דמלאכה שאצל"ג ומקלקל פטור משום דאינה מלאכת מחשבת ואינה בכלל מלאכה ילפינן יו"ט משבת דה"ה דביו"ט אינה בכלל מלאכה ואינו אסור מה"ת אמנם עפי"ז יצא לנו לסתור מ"ש במק"א ואח"כ מצאתי שכוונתי בזה לדברי רבינו המאירי ז"ל במס' ביצה דהא דמת ביו"ט יקברו ע"י עממים שכתב שם דיש לומר דאפי' למ"ד דמלאכה שאצל"ג חייב בשבת דהוי בכלל מלאכת מחשבת מ"מ ביו"ט מודה דפטור כיון דכ"ז דיליף ר"י דמלאכה שאצל"ג חייב הוא משום דגלי קרא במילה דדוחה שבת או משום הבערת בת כהן דכתיב בי' ביום השבת א"כ י"ל דזה דוקא בשבת אבל ביו"ט פטור וכיו"ב י"ל למ"ד מקלקל בהבערה ובחבורה חייב דז"ד בשבת אבל ביו"ט פטור אמנם לדברינו הנ"ל ז"א דבאמת ביו"ט אין לנו לימוד כלל על מקלקל ומלאכה שאצל"ג שלא יהי' בכלל מלאכה כמו"ש הפנ"י ז"ל ורק מסברא אמרינן כן שלא יהי' חמור משבת א"כ למ"ד דגם בשבת חייב במלאכה שאצל"ג דזה הוי בכלל מלאכת מחשבת א"כ פשיטא דגם ביו"ט חייב וה"ה לר"ש במקלקל בחבורה והבערה דאין נפ"מ בין שבת ליו"ט. ויש להאריך עוד בכ"ז ואין כאן מקומו וגם טרוד אני מאוד לזאת פה חתימת דברי מכתבי והי' זה שלום

כ"ז כתוב אצלי מכבר ועתה בסדרי הדברים לדפוס זכיתי לאור המאיר כשמש בצהרים ה"נ ספר "אגלי טל" מכבוד קדושת רבינו שבגולה שליט"א ראיתי במלאכת מעמר אות א' ס"ק ד' שהעיר מעצמו על דין זה להכריח דא"צ קשירה מהא דמאן דכניף מילחא ממילחתא עיי"ש. כנראה שרבינו שליט"א לא ניחא לי' בתירוץ מהר"ח אור זרוע ז"ל וא"כ דברינו בביאור דברי רש"י ז"ל שכתבנו בפנים נכונים מאוד בעזהשי"ת

במסכת יבמות (דף מ"ז ע"ב) אמרה לה [נעמי לרות] אסור לן תחום שבת כאשר תלכי אלך עכ"ל הגמ'

והנה לכאורה תמי' מאוד דאמאי אמרה לה דוקא תחום שבת. ועיי' במהרש"א בחידושי אגדות דהוא קלות בשבת דאינו אלא בלאו וקשה אמאי לא אמרה לה לאו דמחמר ג"כ

והנה לכאו' עלה בדעתי בפשיטות עפי"מ דמבואר ביבמות (דף פ"ד ע"ב) דצריך לימוד דהוקשו אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ואל"ה הו"א דאיש ממעט אשה א"כ כיון דעתה באתה להתגייר ורצתה נעמי לגלות לה היסוד הזה דהוקשו אשה לאיש לכל עונשין שבתורה לכן אמרה לה איסור תחומין דהוא איסור הראשון שנצטוו בהם ישראל ונאמר בלשון "איש" אל יצא