כלי חמדה שמות קצח

דכללות ופרטות נאמרו למשה בסיני א"כ דוחק לפרש כן דברי הירושלמי. וראה מה רחקו דרכיו מדרכי רבינו הגדול בעל פנ"י ז"ל שרבינו ז"ל סובר דקודם מלאכת המשכן ואפי' במרה נצטוו בכל החומרות אפי' במלאכה שאצל"ג ודעת הגאון שיחי' דאף במתו תורה לא נצטוו כ"א על אבות מלאכות

אמנם לענ"ד נראה דבמתן תורה בוודאי נצטוו בכל פרטי מלאכות שבת כיון דישראל השיגו המכוון האמיתי במאמר השי"ת לא תעשה כל מלאכה הרי ממילא הוזהרו על הכל ולפי"ז למ"ד תחומין דאורייתא ונכלל בעשה דשבתון אע"ג דקרא דאל יצא איש ממקומו נאמר אח"כ או להלימוד של ר"ע בכ"ז ממתן תורה ואילך נצטוו באיסורין אלו כמו שכוונה בהן בתורה הקדושה. אמנם במרה שפיר י"ל דלא נצטוו אלא על אבות מלאכות

ועפי"ז יאיר לנו אור חדש בדברי הגמ' דשבת (דף צ"ו ע"ב) דאיתא שם אמר ר"י אמר שמואל מקושש מעביר ד' אמות ברה"ר הוי במתניתא תנא תולש הוי ראב"י אמר מעמר הוי וברש"י ז"ל ד"ה מעמר כ' כדאמרן האי מאן דכניף מילחא ממילחתא חייב משום מעמר עכ"ל. ותמי' כוונת רש"י ז"ל וכבר הרגיש בזה הג' בעל מנ"ח ז"ל. אמנם נראה דהנה נראה דכולם מפרשי דהמקושש חילל שבת רק בתולדה דמעביר ד' אמות הוא תולדה דהוצאה וכן תולש הוא תולדה לפי גמ' דילן לכן פירש רש"י ז"ל דראב"י דמחייב משום מעמר דהוי ג"כ רק תולדה וכוונת רש"י עפמ"ש החידושי הר"ן ובתשו' מר"ח אור זרוע סי' רי"ד באורך דמעמר אינו חייב אלא בקשירה דוקא. אמנם קשי' לי' מהא דכניף מילחא ממילחתא עיי"ש מה שתירץ

אמנם נראה דרש"י ז"ל ס"ל דפליגי בזה אי הוי מעמר אף בלא קשירה. וזה מוכרח בכוונת רש"י ז"ל שכתב בד"ה מעבור ד' אמות לא עימרן ולא תלשן וקשה מאוד איך אפשר לומר לא עימרן הא כתיב בתורתינו הקדושה שהי' מקושש עצים א"ו דהפירוש כיון דלא קשרן אינו חייב משום מעמר אמנם ראב"י סובר דגם בכה"ג חייב משום מעמר אך זה ברור דיותר מתולדה לא הוי. וצריך באמת להבין למה כולם בחרו לומר דמקושש חילל שבת רק בתולדה וכנראה מוכרח גם מרש"י ז"ל הנ"ל דאל"כ מנ"ל לרש"י דס"ל לראב"י דחייב אף בלא קשירה דילמא ס"ל דקשרן וע"כ דרש"י ז"ל הרגיש ג"כ בזה שכולם מפרשין דחילל שבת רק בתולדה וצריך מובן הכוונה בזה ונראה דהוא עפי"ד ר"ע שאמר מקושש לש"ש נתכוין דרצה להורות דמחלל שבת במיתה וצ"ע דמאי סלקא דעתך שלא נתחייבו מיתה ועיי' בפרשת שלח מ"ש בזה דהוא מטעם מודעה דיכולין לחזור מקבלת התורה

איברא דלכאורה ז"א הא של שבת נצטוו במרה וא"כ א"י לחזור על שבת כיון דהיתה קבלה ברצון במרה אמנם כיון דבמרה נצטוו רק על אבות ולא על תולדות שפיר חילל שבת בתולדות להורות להם דגם על תולדות חייבין מיתה וא"י לחזור על קבלת התורה ולכן פשיטא לכולהו דמקושש חילל שבת רק בתולדה ומעתה נאמר דזה פירוש הירושלמי דשאל אי מקושש תולש הוה או קוצר הוה דהנה דעת רש"י ז"ל דבעצים גם קוצר הוי רק תולדה לא משכח"ל כלל לרש"י ז"ל אב מלאכה בקצירת עצים אמנם כ"כ במק"א די"ל דמודה רש"י ז"ל באילן סרק דהוי קצירה אב מלאכה ודוקא באילן מאכל דאינם עומדים לקצור בזה ס"ל לרש"י ז"ל דהוי תולדה ומעתה י"ל דזה שאלת הירושלמי מקושש אי תולש הוה דלא הי' קוצר דקוצר הוי אב מלאכה אף בעצים כיון דבמדבר הי' רק אילני סרק וזה פירוש נכון בירושלמי. ויצא לנו מזה דבמרה לא הוזהרו על התולדות מל"ט מלאכות. שוב ראיתי לרבינו הגדול בעל