כלי חמדה שמות קצא

אבר וא"כ עכצ"ל דלענין זה הי' דינם כישראל דפוסל בהו כל מום א"כ י"ל דה"ה לענין טריפות [ועיין פסחים (דף צ"ו ע"א) וע"ז (דף ה' ע"ב) נראה מוכח דבמצרים הי' פוסל כל מומין בפסח] אך באמת נראה ברור דטריפות לא הי' פוסל בפסח מצרים כיון דמן הבקר להוציא את הטריפה עדיין לא הי' ידעינן ומסברא כיון דאסור לישראל ג"כ ל"ש כיון דקודם מ"ת לא הי' אסור להם טריפות ובפרט לפי דעת החת"ס ז"ל שהבאנו דבריו לעיל דלא היתה בזה עבודה לגבוה כלל לא זריקה ולא הקטרה וא"כ בוודאי האומר שהי' טריפות שבסתר פוסל בפסח מצרים צריך ראי' גדולה. ומדברי הגמ' תמורה (דף כ"ט) דמקשינן בפשיטות למה לי מן הבקר בטריפה ת"ל מדאסור לישראל ה"ה אסור לגבוה נראה דפשיטא לש"ס דכ"ז שלא נאסר טריפה לישראל לא הי' אסור טריפה לגבוה וצ"ע בזה עוד לעת הפנאי. אמנם עפ"ד הנ"ל לכאורה מוכרח דקושית הגמ' מפסח מצרים דא"נ דהגמ' ס"ל דקאי על פסח מדבר א"כ באמת הי' מותר אז שבירת העצם בעצם שיש בו מוח מטעם עדל"ת וא"כ מאי מקשה הגמ'. ואי דקושית הגמ' לפי האמת דגלי רחמנא בפסח שני ג"כ איסור שבירת העצם וע"כ דקאי על עצם שיש בו מוח ג"כ א"כ הו"ל להגמ' לאתויי הקרא דועצם לא ישברו בו האמור בפ' בהעלותך אלא וודאי דהגמ' ס"ל דקרא קאי על פסח מצרים ובפסח מצרים לא הוי אמרינן עדל"ת ואסור אף שבירת עצם שיש בו מוח וא"כ מוכרח כהגאון ז"ל דטריפות פוסל בפסח מצרים

אמנם לאחר העיון נראה דז"א דבאמת י"ל כהאבן עזרא ז"ל דהקרא קאי על פסח מדבר ואעפ"כ פשיטא להש"ס דהי' אסור אז אף שבירת עצם שיב"מ ול"ש עדל"ת דהנה באמת קשה איך שייך בזה עדל"ת הא אינו חובה לאכול יותר מכזית והשאר רק מצוה לאכול שלא יבוא לידי נותר אבל מצות אכילת פסח כבר קיים א"כ איך שייך בזה עדל"ת וכבר העיר בזה השאג"א ז"ל. לכן נראה דבאמת צריך הלאו לעצם שיב"מ רק בפסח שני דהנה קיי"ל נשים בשני רשות ואעפ"כ עושין פסח בעצמן בשני רק בשבת הם טפילה לאחרים כמו"ש הר"מ ז"ל בהל' ק"פ. אע"ג שזמן פסח לאחר התמיד ודוחה עשה דהשלמה מבואר מזה דבפסח שני אמרה תורה דגם מצוה שהיא רק רשות דוחה ל"ת רק בשבת אינה דוחה כיון דהוי עול"ת ול"ת שיש בו כרת משא"כ עשה דהשלמה דוחה א"כ שפיר הו"א דה"ה דעשה דאכילת פסח שיש בהעצם דוחה הל"ת דועצם ל"ת בו אע"ג דאינה עשה חיובות משא"כ בפסח ראשון דבמדבר ובפסח מצרים לא הי' צריך קרא כלל דאסור שבירת העצם שיב"מ כיון דמהכ"ת שידחה כיון דאינה עשה חיובות כנ"ל וזה נכון לפ"ד הר"מ ז"ל והבן

והנה יש להעיר בדבר נפלא בפסחים (דף צ"ו ע"א) דמקשינן בגמרא אלא מעתה דכתיב ועצם לא ישברו בו ה"נ דבו אינו שובר אבל שובר בפסח דורות אמר קרא ועבדת ועי' בתורה אור שמציין במדבר וכוונת הגמ' על קרא דועצם לא ישברו בו האמור בפסח שני והוא נאמר בפסח דורות וא"כ מה מקשה הגמ'. והיותר פלא דשם בתוס' הניחו בתימא על קושית הגמ' כיון דאמרה התורה בפסח שני ועצם לא תשברו בו כ"ש בראשון ולא הרגישו דקושי' הגמ' הוא באמת מקרא דפסח שני וקושית הגמ' נראה דהוא דמאי ראי' ללמוד דגם עצם שיב"מ אסור בשבירה על פסח דורות ודילמא בפסח דורות אמרינן דעשה דוחה ל"ת וממילא י"ל על קושי' התוס' דהקשו דכ"ש הוא פסח ראשון מפסח שני ולהנ"ל אינו כ"ש הא באמת קשה הא לא הוי בעידנא אך י"ל דעשה דרבים ל"צ בעידנא א"כ בפסח שני דאינו עשה דרבים צריך בעידנא ואם כן קושית הגמ' עצומה דילמא בפסח דורות