כלי חמדה שמות קצ

לטרוח לקיים שום מצוה כהלכתה עכ"ל ומעתה י"ל דהנה מצות פסח נצטוו ישראל לפני הדיבור ובמסירת הנפש כמו שכתבו חז"ל שהיו קושרין בכרעי המטה והי' במסירת נפש מפני המצרים וגם בטירחא רבה שהי' צריך ביקור ד' ימים קודם שחיטה אע"ג דמסברא סגי בביקור פעם אחת קודם השחיטה ע"כ דתוה"ק רצתה להורות את ישראל שעיקר במצוה הוא הטירחא ויגיעה במצוה ולזאת ניתן לפני הדיבור להורות כנ"ל. ומעתה י"ל דבאמת מודה רש"י ז"ל דמי שהוא מומר לדבר אחד אם אין עתה באותה העבירה אמרי' דחייב בפסח כי ע"י פסח יוכל לבוא לתשובה ע"ז משא"כ במי שעומד במרדו בעת עשיית ואכילת הפסח ואז הוא חשיד שאינו מטריח בשום מצוה כהלכתה וכמו"ש הר"מ על דצריך בדיקת סכין מה"ט א"כ הוא להיפך ממש ממצות פסח ולכן אין לו שייכות לפסח וממילא אסור באכילת הפסח ואע"ג דרש"י ז"ל לא ס"ל כהר"מ ז"ל במומר לתיאבון מ"מ במומר להכעיס בעבירה אחת בוודאי יש לומר כסברת הרא"ש בדעת הר"מ ז"ל. והארכנו בזה הרבה בדרושים עוד באופנים שונים לתרץ דעת רש"י ז"ל ואין כאן מקומו

ו) ועתה נבאר הלאו דעצם לא תשברו בו אם נאמר על פסח מצרים או על פסח מדבר. והנה לכאורה עלה בדעתי להוכיח מדברי התרגום יונתן שמתרגם בזה"ל וגרמא לא תתברון בי' בדיל למיכל מה דבגוי' הרי דפשיטא לי' דגם עצם שיש בו מוח אסור הי' בשבירה ולכאורה מנ"ל זאת כיון דמבואר בגמ' דלולא קרא דנאמר עוד הפעם בפסח שני הו"א עדל"ת וא"כ בפסח מצרים דלא הי' לנו אלא קרא אחד א"כ שוב אמרינן דקאי רק על עצם שאב"מ אבל בעצם שיב"מ אמרי' עדל"ת אך ז"א די"ל דכיון דהא דאמרינן עדל"ת הוא רק מגזה"כ מכלאים בציצית א"כ קודם מ"ת לא הוי אמרינן כלל עדל"ת. ומעתה זה דוקא אם נפרשו על פסח מצרים אבל אם נפרש אותו על פסח הראשון שעשו במדבר בשנה השנית א"כ שוב צריך לומר דאינו אסור אלא עצם שאב"מ כיון דבעצם שיב"מ אמרי' עדל"ת. ומוכח מזה דהתרגום יונתן ס"ל דקאי הקרא על פסח מצרים

שוב ראיתי שיש להכריח לכאורה כן מסוגיית הש"ס בחולין (דף י"א) דמקשינן בגמ' מנה"מ דאזלינן בת"ר וילפינן מפסח שאמרה התורה ועצם לא תשברו בו ודילמא ניקב קרום של מוח אלא ודאי דאזלינן בת"ר. וראיתי בת' מוהרי"מ להגאון המובהק מבריסק ז"ל שהביא בשם מרנא הגרע"א ז"ל שהקשה מאי ראי' מזה דאזלינן בת"ר הא אמירה לעכו"ם שבות וא"כ יש עצה לשבור העצם ע"י עכו"ם ולבדוק הקרום אם הוא שלם וכתב הגאון המחבר ז"ל לתרץ עפי"ד הפנים יפות שכתב לפרש דברי המכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם אפי' ע"י אחרים כיון דקודם מ"ת הי' להם דיני ב"נ וכ"כ בת' משאת בנימין דב"נ לב"נ יש שליחות לכן אסור אמירה לנכרי מה"ת במלאכת יו"ט ועיי"ש ומעתה ה"ה שבירת עצם ע"י ב"נ אסור הי' בפסח מצרים מה"ת מצד שליחות כנ"ל וא"כ שפיר מוכיח הגמ' דאזלינן בת"ר מפסח מצרים דהי' אסור בשבירת עצם ולא הי' עצה ע"י אמירה לנכרי מה"ת אלו דבריו. וא"כ מבואר מזה הכרח מסוגית הש"ס דקאי קרא על פסח מצרים

איברא דלקושטא דמילתא ז"א ודברי הגז"ל תמוהין דנלענ"ד פשוט דבפסח מצרים לא הי' פוסל כלל טריפות דנקיבת קרום של מוח שכ"כ בחידושי פרשת נח דנראה דלא הי' פסול טריפות בקרבנות קודם מתן תורה. אך אפי' א"נ דפסול טריפות מ"מ היינו דוקא טריפות הניכרת כמו"ש התוס' וא"כ ה"ה דבפסח מצרים לא הי' פוסל בו טריפות שבסתר כלל ואע"ג דהי' צריך ביקור מצד המומין בפסח מצרים אע"ג דבב"נ אינו פוסל אלא מחוסר