כלי חמדה שמות קפו

מילה רק דגזה"כ הוא דערל אסור בפסח וא"כ ה"ה תושב ושכיר וזה פשוט בדעת רש"י ז"ל

איברא דאכתי יש לעיין לפי דעת הצל"ח ז"ל דס"ל דלאווי דתושב ושכיר הם על העכו"ם עצמם וא"כ עדיין קשה כנ"ל דמאי ראי' מערל שהוא ישראל ומוזהר שלא לאכול הפסח לתושב ושכיר דהמה ב"נ ומנ"ל דב"נ נכלל בלאו זה וכמו דב"נ אינו נכלל בלאו דזר וערל גבי תרומה וקדשים ה"ה דאינו נכלל באיסור ערלות לגבי פסח וא"כ שפיר צריך קרא מיוחד דב"נ אסור בפסח ובאמת גם לדעת הר"מ ז"ל דהלאו על ישראל המאכיל לב"נ ג"כ קשה דמאי ראי' מערל ישראל שיהי' אסור להאכיל ב"נ ערל בפסח אך לדעת הר"מ ז"ל יש לדחוק בזה. אמנם לדעת הצל"ח ז"ל קשה טובא. ואולי י"ל כיון דרש"י ז"ל כתב לעיל בקרא דוכל ב"נ לא יאכל בו דאחד נכרי ואחד ישראל מומר [לעכו"ם[ במשמע וא"כ חזינן דהכא אמרה תורה דב"נ אסור לאכול בו ואסרה תורה גם על הנכרי א"כ ה"ה כשאסרה תוה"ק ערל ג"כ ממילא נכרי בכלל כמו דלענין ב"נ אין חילוק בין ישראל לנכרי

ועדיין צ"ע אם זה כוונת רש"י ז"ל והנה בעיקר פירוש רש"י ז"ל כתב עליו הרמב"ן ז"ל בזה"ל ולא ידעתי למה יכתב הרב הדברים הנדחים בגמ' שהרי הקשו ע"ז והני נימולין נינהו והתנן מן הערלים מותר בערלי ישראל וכו' שנאמר כי כל הגוים ערלים והעמידו הכתוב בגר שמל ולא טבל עכ"ל רבינו הרמב"ן ז"ל והנה לכאורה צ"ע על רבינו ז"ל דהרי לפי פירושו דמיירי בגר שמל ולא טבל ע"כ דקאי הקרא רק על פסח דורות אבל בפסח מצרים גר שמל ולא טבל מותר לאכול דהרי כל ישראל היו גרים רר במילה והוכשרו לאכילת הפסח כמבואר ביבמות (דף מ"ו ע"ב) ועיי"ש בתוס' ד"ה כי פליגי במל ולא טבל שנראה להדיא מדבריהם דאפי' לר"ע דאיהו מותי לה לקרא זה דתושב ושכיר לא יאכל בו בגר שמל ולא טבל היינו רק לאחר מתן תורה כר' יהושע דס"ל דטבלו בשעת מתן תורה אבל במצרים כ"ע מודים דלא טבלו והוכשרו לאכול בפסח במילה גרידא וא"כ ליכא לאוקמא קרא על פסח מצרים לפי פירוש זה וכיון שהמצוה נאמרה מיד ולדורות לכן פירש רש"י ז"ל בערבי מהול וגבעוני מהול לא לשם גירות אלא מכח מצות מילה אבל באמת לא נתגייר להיות מכלל ישראל בני אברהם אבינו ע"ה ולכן אסור בפסח וע"ז ל"ק קושית הרמב"ן ז"ל הא עכו"ם אפי' נימול קרוי ערל דנראה ברור דזה רק לאחר מתן תורה שאז נבחרו ישראל להיות עם סגולתו וכל הגוים נקראו ערלים אמנם קודם מתן תורה נראה פשוט דערל הי' רק מי שלא נימול אבל ב"נ הנימול הי' בכלל מהול וא"כ דברי רש"י ז"ל ודברי הרמב"ן ז"ל משלימים זא"ז דרש"י ז"ל מפרש הקרא על פסח מצרים אמנם בפסח דורות א"א לפרש כן אך ע"ז שוב י"ל כפירוש הרמב"ן ז"ל דהקרא יתפרש בגר שמל ולא טבל דבפסח דורות כר"י ור"ע דאינו גר עד שימול ויטבול

הן אמת דבתוס' ישנים יבמות (דף מ"ו) שם בשם רבינו נתנאל מבואר דיש באמת שלשה מחלוקות בדבר ור"ע ס"ל דאבותינו במצרים מלו וטבלו דאל"כ לא היו כשרין לאכול את הפסח הרי דס"ל בהדיא דקרא זה נאמר על פסח מצרים ג"כ ולר"ע באמת טבלו אבותינו במצרים קודם אכילת הפסח וי"ל דגם הרמב"ן ז"ל הכי ס"ל אבל עכ"פ דעת רש"י ז"ל י"ל כדאמרן. אמנם מה שיש לעיי' דאפי' לפי פירוש רש"י ז"ל א"א לפרש הקרא על פסח מצרים כ"א על פסח דורות דהרי רש"י ז"ל מפרש תושב גר תושב ואם הוא נימול ג"כ לכאורה לא הי' חלוק מישראל כלל קודם מתן תורה דג"כ לא הי' להם עוד שום מצוה לבד מילה וא"כ לפי"ז לא יתכן דקודם מתן תורה יהי' אסור בפסח מצד