כלי חמדה שמות קפד

בפסח מדכתיב עבד איש ומקורו ממכילתא כמו"ש הכ"מ שם וא"כ א"צ לתירוץ הירושלמי ולא ס"ל כיון דאתי איש לדרשא אחריתא. מ"מ בלא"ה יש לפרש בירושלמי דהאי איש אע"ג דאתי לענין קרבן פסח מ"מ הוא כיליד בית דצריך גט שיחרור לכ"ע וכמו דלשמואל האי איש לעלמא אתי ואמנם לרב אתי לקרבן פסח אבל לא למקנת כסף דוקא: ומחפס עוד הנני הדו"ש באה"ר ומברכו לקבל ימי הפורים בשמחה ובשירים. ירחמיאל ישעי' מינצבערג

וזה אשר השבתי לו מ"ש מעכת"ה על קושיתי שכבר התקשה בזה הרמב"ן ז"ל יבמות (דף מ"ה ע"ב) והעלה לבסוף דצריך גט שיחרור ולענ"ד במחכת"ה לפום ריהטא כתב כן דהמעיין היטב בדברי הרמב"ן ז"ל יראה מבואר להדיא דלא חקר אלא אם סגי דיבור גרידא כיון דלא קניא לי' קנין הגוף או דצריך שטר שיחרור דוקא אבל זה ודאי מודה הרמב"ן ז"ל דאם אמרינן דמפקיר עבדו יצא לחירות נהי דלחכמים צריך גט שיחרור להתירו בבת ישראל זה ל"ש בעוד שלא נימול עדיין כיון דעתה שלא נימול ה"ה עכו"ם וא"כ כשמפקירו ויצא לחירות ל"ש בו גט שיחרור כלל ודבר זה א"צ לפנים ובאמת אני קצרתי במכתבי לכת"ה ולא כתבתי אלא משום דל"ש בי' הגז"ש דלה לה מאשה וע"ז יפה הביא כת"ה דברי הרמב"ן ז"ל אבל ברור הדברים שאין דברי הרמב"ן ז"ל ענין לנידון דידן היכא שמפקירו באמת כיון דגם חכמים מודים דהפקר מהני שלא לשעבד בו עוד כמו"ש הרשב"א ז"ל עצמו בשם הירושלמי איך שייך בו גט שיחרור ומהכ"ת נאמר שיעכב את האדון מאכילת פסח דהרי בעבד שלא נימול ליכא יותר בעבד אלא חיוב השתעבדות וכיון דזה נפקע ע"י ההפקר למה צריך גט שיחרור

שבתי וראיתי להגאון בעל מחנה אפרים ז"ל דיני עבדים ס"ב הביא בשם הרב פני משה הספרדי ז"ל דאע"ג דזה ברור דמהני ההפקר להוציאו לחירות כ"ז שלא מל וטבל לשם עבדות מ"מ אח"כ אם נתגייר ורוצה לישא בת ישראל צריך גט שיחרור לאפקועי איסורא ובעל מחנ"א ז"ל חולק עליו כיון דעתה ה"ה נכרי וליכא עליו אלא חיוב שיעבוד וכיון דהשיעבוד נפקע ע"י ההפקר מהכ"ת שיהי' צריך אח"כ גט שיחרור להתירו בבת ישראל כשמתגייר אח"כ הא הו"ל כמו עכו"ם אחר שנתגייר ותמהני על המחנ"א ז"ל שלא ראה דברי הרשב"א הנ"ל שלכאורה אין ביאור אחר לדבריו אלא שסובר כהגאון פני משה ז"ל דאע"ג דההפקר מהני לענין שלא ישתעבד בו עוד מ"מ אם רוצה להתגייר ולהיות ישראל צריך גט שיחרור ממנו להתיר קנין האיסור שיש לו בהעבד וא"כ שפיר הו"א דיש לו עוד התקשרות בעבד זה ויהי' מעכב אותו מאכילת הפסח. אם אמנם ני קשה לומר דסד"א דיהי' מעכבו מאכילת פסח קודם גירות כיון דאם יתגייר וימול את עצמו יהי' צריך גט שיחרור כיון דסוף סוף השתא לא נימול וא"צ גט שיחרור ואי כשנתגייר הרי ע"כ כבר מל את עצמו ושוב אין לו מה שיעכב מ"מ י"ל כן. אך באמת כ"ז לפילפולא בעלמא ועיקר נראה כדעת המחנ"א ז"ל וכמו"ש בעצמו כיון דעתה ל"ש בי' קנין איסור כשמפקירו הרי הוא כעכו"ם בעלמא וכשבא להתגייר אח"כ הוי כעכו"ם הבא להתגייר ואינו אגיד כלל באדונו וביאור דברי הרשב"א וירושלמי נראה כמו שכתב מעכת"ה דאין כוונת הירושלמי כשמפקירו רק כשהעבד הוא גבר אלים ואינו רוצה לעבוד והאדון אין לו עצה לכופו לעבודה ואע"ג דמדינא הוא עבדו מ"מ כיון שאין רבו יכול לעבוד עמו שאז אינו מעכב את האדון מאכילת הפסח וזה מוכרח לחומר הנושא

ועפי"ז לא הבנתי מה שנתקשה מעכת"ה בדברי הר"מ ז"ל דס"ל דאינו קונה קנין הגוף קודם מילה מירושלמי