כלי חמדה שמות קפג

וזה תמוה רבה לכאורה. ואין לומר דכוונת הירושלמי על עבד יליד בית דזה הוא עבד אפי' בלא מילה כיון דנולד מן השפחה שטבלה לשם שפחות וה"ה כמוה וחייב במצות אלא שחייב במילה מכח גזה"כ אבל ישראל הוא בלא"ה וא"כ שפיר י"ל דאע"ג שלא נימול צריך גט שיחרור. דהרי מפורש בתוה"ק וכל עבד איש מקנת כסף הרי מבואר דמיירי במקנת כסף ועיי' ביבמות (דף ע"א) דפשטא דקרא דזבנינהו בין עשיי' לאכילה ונימול מיד ככל מקנת כסף וזה מעכב את האדון מאכילת הפסח א"כ כשמפקירו ה"ה ב"נ כמו שהי' ואיך שייך לומר בזה שצריך גט שיחרור משום דגמרינן לה לה מאשה

ואולי י"ל דזה באמת כוונת הירושלמי והרשב"א ז"ל לדחות מה ששמואל הביא ראי' דעבד שאין לרבו רשות עליו אין קרוי עבד וא"צ גט שיחרור כיון דדרשינן קרא זה לענין מעכב את רבו מלאכול את הפסח וזה באמת אם הפקירו ה"ה בן חורין לגמרי ואין לרבו רשות עליו כלל כיון דעדיין לא נימול לשם עבדות אבל בכ"מ שפיר י"ל דצריך גט שיחרור אך לשון הרשב"א ז"ל מבואר להיפך וצ"ע כעת

ג) והנה בעמדי בענין זה כתבתי אגרת שלומים לכבוד ידיד נפשי הגאון המפורסם המנוח אבדק"ק זדונסקאוואליא ז"ל. ורשמתי לו קושי' זו בקצירת אומר והשיב לי וגם אני השבתי על דבריו. ויען שבעת סדרי הדברים לדפוס נפטר הגז"ל והלך לעולמו וחיים לנו ולכל ישראל שבק. אמרתי לעשות מזכרת לנשמתו ואעתיק בזה לשון מכתבו שכתב לי ומה שהשבתי על דבריו וז"ל במכתבו: בעזה"י יום א' פקודי תרס"ה לפ"ק

שלום וישע רב אל כבוד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם מערוגות הבושם, חרוזא וקדוחא. קנה קמן ערוכה. בכס"ף ובמשיכ"ה, כו' כ"ש מו"ה מאיר דן נ"י אבדק"ק דווהארט יע"א

אחדשה"ט באה"ר. בדבר תמיהתו בירושלמי הובא ברשב"א גיטין (דף ל"ה) דמאן דפליג על שמואל ומפקיר עבדו צריך גט שיחרור יתפרש קרא דאיש על קרבן פסח דאם מפקירו אינו מעכבו מקרבן פסח אע"ג דצריך גט שיחרור ע"כ. והוקשה לכ"ג דבכה"ג דמקנת כסף הוא ולא מל וטבל לשם עבדות. מה גט שיחרור צריך ואיך יליף לה לה מאשה כיון דעכו"ם הוא לכל דבר ע"כ. ובאמת נתעורר בזה הרמב"ן ז"ל ביבמות (דף מ"ה ע"ב) גבי קדם וטבל לשם ב"ח דזהו דוקא בלוקח עבד מעכו"ם הואיל וגם ישראל לא קני' לי' רק למעשה ידיו אבל בקונה עכו"ם גופי' דקני לי' קנין הגוף למה דקיי"ל כר' אויא בעי גט שיחרור ושקיל וטרי שם גופי' דאיך שייך בו ג"ש ואיך יליף לה לה מאשה ואעפי"כ מסיק דבעי ג"ש. וכן נראה שקימו וקבלו דבריו הרשב"א והנימוקי יוסף שם אף שהביאו דבריו רק בקצרה מ"מ יש לדייק מדבריהם כן. ואמנם עדיין יש לעורר קצת על הרמב"ן ז"ל גופי' דמסתפק בדבר בתחילה דלא אייתי הירושלמי הנ"ל לראי'. אמנם באמת מלשון הירושלמי נראה לי דהכא לענין קרבן פסח אף באינו מפקירו רק באינו עובדו כגון שברח וכיו"ב כל שאין לו רשות עליו אינו מעכבו ובכה"ג הרי עדיין עבדו הוא דקני לי' לגופי' אם קנה עכו"ם עצמו. ואמנם עדיין לדעת הלחם משנה סוף פ"ח מעבדים ורא"ש פ"ט דס"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל כר' אחאי דאין חילוק דאף בקונה עכו"ם אינו קונה גופי' רק במילה וטבילה. וא"כ יוקשה מירושלמי. אך לא ראיתי בהלכות קרבן פסח שיביא הרמב"ם ז"ל האי ירושלמי דאם אינו עובדו אינו מעכבו אע"ג דפסק כרב ונ"ל דהרמב"ם ז"ל לטעמי' בפ"ה מק"פ הלכה ו' דעבד של קטן אינו מעכבו