כלי חמדה שמות קפב

תורה וזה פשוט וברור וא"כ הדרא לדוכתא קושיתנו מ"ט דשמואל ואיך הוכיח מזה דמפקיר עבדו א"צ גט שיחרור ומה שנלענ"ד להסביר פלוגתת שמואל וחכמים עפמ"ש בספרי בקונטרס נר מצוה חלק העשין אות מ"ח להעיר בשם כבוד הגאון מקינצק שליט"א דמפקיר עבדו יהי' מעכבו מאכילת הפסח כיון דכבר חל עליו החיוב שוב לא נפקע וצ"ל הא דדרשינן בש"ס דילן דעבד איש דמפקיר עבדו אינו מעכב מאכילת הפסח וכן מבואר בירושלמי דגיטין שהביא הרשב"א הנ"ל דחכמים ס"ל דאפי' א"נ דצריך גט שיחרור מ"מ אינו מעכבו מאכילת הפסח היינו בהפקירו קודם זמן הפסח אבל כשכבר חל עליו החיוב מחמת הפסח שוב אע"ג שמפקירו אח"כ אינו נפטר ממילתו ומעכבו מלאכול הפסח אמנם באמת כיון דכתיב בקרא ומלתה אותו אז יאכל בו ומזה דרשינן דשאין לרבו רשות עליו כגון שמפקירו אינו קרוי עבד נראה דאפי' אם קנאו בין עשיי' לאכילה ובלילה מפקירו אינו מעכב מלאכול את הפסח ואע"ג דכבר חל עליו חיובא למולו מחמת הפסח. וכן ראיתי עתה מחדש ממש בספר בית האוצר לידידי הגאון מוהר"י נ"י כלל כ"ו שהביא דברי הירושלמי הנ"ל ופשיט לי' ג"כ דאפי' במפקירו בזמן שכבר חל עליו חיובא דפסח אינו מעכבו מלאכול הפסח עיי"ש אמנם הדבר צריך טעם אמאי מהני הפקר להפקיע הבעלים מחיוב שנתחייבו בו

והנה בספרי שם כתבנו ביאור הדבר אמנם כעת נלענ"ד דזה באמת פלוגתת שמואל וחכמים דשמואל ס"ל כיון דפשטא דקרא מוכח דאפי' במפקירו בלילה מ"מ שוב אינו מעכבו מאכילת פסח וקשה אמאי יפקע חיובו שכבר חל עליו אמנם י"ל עפי"מ דמבואר בקידושין (דף ס"ב ע"ב) אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו וכו' התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת וכן בגיטין (דף ל"ח ע"ב) דלהוי עם קדוש קאמר הרי מבואר דעבד שנשתחרר נעשה מבהמה אדם והוי כגופא אחרינא וח"כ י"ל דעליו לא הי' חיוב מקודם על האדון למולו דחיוב האדון הי' על עבד דהוא כבהמה ולכן עתה דנעשה ישראל נפקע חיוב האדון למולו. ומעתה זה דוקא אי נימא דא"צ גט שיחרור והוי ישראל גמור ע"י ההפקר שפיר אמרינן דאינו מעכבו מאכילת הפסח משא"כ א"נ דצריך גט שיחרור א"כ הוי עדיין בכלל עבד וא"כ אע"ג דאין לרבו רשות עליו צריך שיעכב אותו מאכילת הפסח אמנם רבנן ס"ל דאין נפ"מ כיון דהפקירו ואינו עבדו אינו מעכבו מאכילת הפסח. ודו"ק. אמנם אע"פ שלכאורה נראה כן מ"מ לקושטא דמילתא הוא טעות דהרי זה דעבד ע"י השיחרור נעשה ישראל הוא רק כשנימול מקודם לשם עבדות דבזה נעשה מקודם שוה לאשה במצות ואחר השיחרור נעשה ישראל משא"כ עבד זה שלא נימול עדיין א"כ לא בא עוד לכלל יהודית נראה פשוט דאם מפקירו ומשחררו קודם שנימול ה"ה נכרי גמור ויכול להיות ב"נ כמקדם ואין עליו חיוב כלל להיות ישראל ולמול את עצמו כיון דכל שלא נימול הרי אין דינו כעבד כלל

ובאמת בזה נסתר כל החקירה שלנו לענין אי החיוב פקע ממנו אח"כ כשמפקירו כיון דבאמת אח"כ ליכא חיוב כלל למול את העבד כיון דמשחררו ה"ה ב"נ כמו מעיקרא קודם שנמכר לעבד דלא הי' חיוב למול את עצמו. ונוראות נפלאתי על ידידנו הגאונים הנ"ל שיחי' שלא הרגישו כלל בזה דלאחר השיחרור הרי הוא נכרי וליכא כאן חיוב מילה. ובאמת קושי' זו קשה גם על הירושלמי והרשב"א ז"ל דס"ל דאע"ג דצריך גט שיחרור אינו מעכב את האדון מלאכול בפסח כיון דאין לרבו רשות עליו וקשה מאוד הא זה העבד שלא נימול עדיין הרי אין דינו כישראל כלל כיון שלא נימול לשם גירות וא"כ אמאי יהי' צריך גט שיחרור כשמפקירו הא ל"ש לומר דגמרינן לה לה מאשה כיון דעדיין לא נתחייב במצות כלל