כלי חמדה שמות קפא

הפקר שלהם כלל קודם מתן תורה וא"כ קשה איך יליף מזה שמואל דמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור ואינו מעכב מפסח הא בפסח מצרים לא הי' מהני ההפקר כלל וזה הערה נכונה לכאורה

אמנם דרך פילפול נראה בזה פרפרת נכון ונאמר דאדרבא כיון דקרא זה קאי על פסח מצרים לכן הוכיח מזה שמואל דמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור דהנה לכאורה קשה טובא על שמואל איך נפקא לי' מקרא דעבד איש דמפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שיחרור הא לכאורה נראה פשוט דאפי' למ"ד דמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שיחרור מ"מ מודה דאינו מעכב מאכילת הפסח כיון דזה שמעכב מאכילת הפסח הוא משום שהוא עבדו וקנין שלו וזה נפקע לכ"ע ע"י ההפקר ונהי דצריך גט שיחרור להתירו בבת ישראל מ"מ הרי אין לו בו שום קנין ממון וא"כ אינו עבדו ואינו מעכבו מאכילת הפסח וא"כ מנ"ל לשמואל דמפקיר עבדו א"צ גט שיחרור. שבתי וראיתי ברשב"א ז"ל בגיטין (דף ל"ח) שכתב להדיא שטעמא דרבנן דפליגי על שמואל הוא מטעם זה דס"ל כיון דקרא בפסח קאי ולומר דאין לרבו רשות עליו אינו מעכבו מלאכול בפסח וא"כ לא נשמע מזה דא"צ גט שיחרור די"ל אפי' א"נ דצריך גט שיחרור מ"מ אינו מעכב את האדון מלאכול בפסח עיי"ש ותמי' מאוד א"כ מ"ט דשמואל ובמה פליגי שמואל וחכמים לכן נלענ"ד דהוכחת שמואל הוא מה"ט כיון דקרא קאי בפסח מצרים וא"כ לכאורה קשה איך מהני הפקר כיון דב"נ ליתא בבל יחל הרי אין הפקירו הפקר אמנם נראה עפ"מ דמבואר בירושלמי קידושין הטעם דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט משום דכתיב לד' הארץ ומלואה וביארנו לעיל בחידושי לפרשת חיי שרה דהכוונה כיון דהקדש כל היכא דאיתא ברשות גבוה הוא ואי נימא דהקדש חל בדיבור ה"ה ברשות גבוה בכל מקום שהוא וא"צ שום דבר לגבוה לקחת הדבר לרשותו לכן מהני הקנין בדיבור. ומעתה נראה דהא דצריך הר"מ ז"ל לבוא בהפקר מצד נדר היינו רק בכל הפקר שמפקיר חפץ שלאחר ההפקר הוא ג"כ ברשותו כ"ז שלא זכה בו אחר לכן אינו יוצא מרשותו בדיבור גרידא משא"כ במפקיר עבדו כיון דזה דההפקר מהני העבד זוכה בעצמו והוא מוחזק בעצמו והוי כמו שעשה משיכה או חזקה כיון דמיד הוא ברשותו ולכן מהני הפקר לכ"ע וא"צ לבוא לטעמא דהפקר מצד נדר וזה נכון ומעתה א"ש דשפיר הוכיח שמואל דמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור וא"כ א"נ דהפקר מהני הרי העבד מוחזק בעצמו ושפיר אמרינן דאינו מעכב מאכילת הפסח כיון שהפקירו משא"כ א"נ צריך גט שיחרור א"כ גם לאחר ההפקר לא יהי' העבד מוחזק בעצמו כיון דעדיין אגיד גבי' האדון וא"כ שוב ל"מ ההפקר כלל שיצא מרשותו בדיבור בעלמא כיון דב"נ אינו מוזהר בבל יחל אמנם חכמים ס"ל דב"נ מצווה בבל יחל ולכן מהני הפקר בב"נ כמו בישראל וא"כ אפי' אי אמרינן צריך גט שיחרור מ"מ מהני ההפקר וא"כ לא נשמע מזה דצריך גט שיחרור ואעפ"כ אינו מעכב מאכילת הפסח וזה נכון לפילפולא

אמנם לקושטא דמילתא זה אינו דנראה פשוט דאפי' למ"ד דמפקיר עבדו צריך גט שיחרור היינו רק לאחר מתן תורה כיון דגמרינן לה לה מאשה אמרינן דאינו יוצא מרשות רבו לגמרי אלא ע"י גט שיחרור משא"כ קודם מתן תורה פשיטא דאי נימא דב"נ יכול להפקיר יצא לחירות בהפקר לחוד וא"צ גט שיחרור דמלבד דקודם מתן תורה לא הי' הפקר לגט אשה מלבד זאת כיון דקודם מתן תורה לא הי' לו לרבו קנין איסור בעבד כי אם קנין ממון וא"כ כשהפקירו דקנין ממון פקע ע"י ההפקר ה"ה ממילא בן חורין לגמרי כיון דל"ש כלל איסורין בעבד קודם מתן