כלי חמדה שמות קפ

בחפזון פסח הוא לד' אמנם מקודם לא כתיב בתוה"ק כלל שהוא קרב להשי"ת אמנם בפסח דורות כתיב בתוה"ק והי' כי תבואו אל הארץ וגו' ואמרתם זבח פסח הוא לד' אשר פסח על בתי בנ"י וגו' מבואר על הזביחה דהוא לד' וצריך ביאור למה בפסח מצרים לא כתיב לד' כ"א על האכילה אמנם נראה בביאור הענין עפמ"ש הגאון בעל חת"ס חיו"ד סי' רל"ז לתרץ דברי הגאון בעל הפלאה ז"ל שכתב דלכן הי' כשר הצאן שקנו ממצרים לקרבן פסח אע"ג דנעבד אסור לגבוה היינו משום דבמכירה ביטלו אותם והיו מותרין לגבוה ותמה הגאון מו"ה ר' אפרים זלמן מרגליות ז"ל הא בנעבד לגבוה לא מהני ביטול והשיב לו הגאון חת"ס ז"ל דבפסח מצרים דלא הי' מזבח ולא הי' זריקה כלל וגם הקטרה לא הי' ואכלו את החלבים בכלל ואכלו את הבשר לכן ל"ש בזה קרבן גבוה ושפיר מותר ע"י ביטול עיי"ש. ומעתה נראה דלכן בפסח מצרים לא כתיב לד' כי אם על אכילה כיון דקודם אכילה באמת לא הי' ענין לגבוה כלל ועיקר העבודה הי' האכילה דבזה היו קריבין לגבוה ממש כמו"ש בזוה"ק דאכלו פתורא דאביהו לגבי אביהו שזה הי' הענין הקרבן בפסח מצרים וכמו שתי הלחם בעצרת דכל העבודה הוא האכילה ולית בי' עבודה אחרת כלל ולכן כתיב לד' רק באכילה אך זה דוקא בפסח מצרים אבל בפסח דורות דהי' קרבן גמור וצריך שחיטה זריקה והקטרה שפיר כתיב ואמרתם זבח פסח הוא לד' והארכנו בזה בדרוש ואין כאן מקומו

ומעתה נראה דזה כוונת ר"י כיון דכאן כתיב וכי יגור אתך גר ועשה פסח לד' המול לו כל זכר וזה קאי על הקרבה והי' קשה לו לר"י אמאי כתיב כאן על ההקרבה לד' לכן דריש הך לד' על מילה והיינו דמילה צריך להיות לשמה ומזה ילפינן לדורות ג"כ דמילה צריך לשמה אע"ג דלדורות ע"כ איירי במילת ישראל וע"ז השיב לו ר' יוסי האי בפסח כתיב כיון דחזינן דהתורה הקדושה לא כתבה דין זה דמילה צריך לשמה גבי מילה אלא גבי פסח א"כ אפי' א"נ דהך לד' בפסח מצרים דרשינן לי' גם על מילה משום דיותר סברא למידרשה על מילה דצריך לשמה כיון דמיירי במילת עכו"ם משנימא דקאי על פסח מ"מ מדכתבה רחמנא הך לד' גבי פסח אמרינן דמיד דרשינן לי' על מילה אמנם לדורות כתבה רחמנא באמת הך לד' רק על פסח דצריך הכל לשמה אבל מילה לא צריך לשמה דמילת ישראל א"צ לשמה וזה נכון דרך דרוש ביאור הסוגיא הנ"ל ונסתעיי' מזה דברי החתם סופר ז"ל

ב) והנה לכאורה יש לעיין עוד בזה שכתבנו דקרא זה דמילת עבדיו קאי על פסח מצרים לפי מה דמסקינן ביבמות (דף מ"ח) שם בגמ' ורבנן האי עבד איש מאי עבדי לי' ותרצינן האי מיבעי' לי' לכדשמואל דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור שנאמר וכל עבד איש מקנת כסף. עבד איש ולא עבד אשה אלא עבד שיש לרבו רשות עליו קרוי עבד ושאין לרבו רשות עליו אין קרוי עבד ע"כ דברי הגמ' מבואר מזה דדרשינן מקרא זה דהא דעבד מעכב מלאכול את הפסח היינו רק בשיש לרבו רשות עליו אבל בהפקירו אינו מעכבו מלאכול את הפסח. ומעתה יקשה לפי דעת הר"מ ז"ל דס"ל דהא דהפקר מהני הוא רק מצד נדר הא בלא"ה לא מהני הפקר וכבר נתקשו בזה האחרונים א"כ ב"נ למ"ד דאינו מוזהר על בל יחל וכ"פ הר"מ ז"ל אמאי יכול להפקיר וכתבנו לתרץ דבב"נ דלא אלים חזקת ממון שלו כ"כ כיון דלגבי ישראל הו"ל הפקר ולכן מהני גם דיבור גרידא שיצא מרשותו וא"כ זה דוקא לאחר מתן תורה דראה ויתר גוים אמנם קודם מתן תורה בישראל אע"ג שהי' להם דין ב"נ פשיטא דממונם הי' בחזקתם ושוב לא מהני קנין בדיבור וא"כ לא הי' מהני