כלי חמדה שמות קעח

והפסח במדבר בשנה השנית היתה הוראת שעה ובאמת לולא חטא מרגלים היו הולכים מיד לא"י ולא היו עושים במדבר אלא פסח זה ולכן צריך לימוד על דינים האמורים בפסח מדבר שינהגו בפסח דורות ועיי' היטב בסוגיא שם ותראה שאין ראי' שכוונת הגמ' שנאמרה פרשה זו בפסח מצרים אך במכילתא פליגי ר' יאשי' ור' יונתן בפרשה זו אי נאמרה רק בפסח מצרים או על פסח דורות ג"כ מבואר דלכ"ע גם בפסח מצרים נאמרה כשיטת רש"י והרמב"ן ז"ל. ולזאת נבוא לברר על הסדר כל הפרשה מה שיש לעיי' בזה אם נאמר שקאי על פסח מצרים

א) והנה הדין שמילת עבדיו מעכבו מלאכול הפסח זה בוודאי מצי קאי גם על פסח מצרים דהרי גם א"א ע"ה נצטווה על מילת עבדיו יליד בית ומקנת כסף וא"כ פשיטא דה"ה ישראל בשעת יציאת מצרים הי' להם קנין הגוף בעבדיהם והי' מילת עבדיהם מעכב אותם מלאכול את הפסח אמנם הנה מבואר בקרא וכל עבד "איש" מקנת כסף ובמסכת יבמות (דף מ"ח ע"א) איתא בגמ' אמר רבא מ"ט דרשב"א דכתיב כל עבד איש מקנת כסף עבד איש ולא עבד אשה אלא עבד איש אתה מל בע"כ ואי אתה מל בן איש בע"כ ורבנן אמר עולא כשם שא"א מל בן איש בע"כ כך א"א מל עבד איש בע"כ עכ"ל הגמ'. ועיי"ש ברש"י ז"ל בד"ה עבד איש שכתב בזה"ל לשון אחר ועיקר. עבד איש. הכי קאמר עבד שהוא איש אע"פ שהוא גדול ובן דעת ומלתה אותו בע"כ ואי אתה מל בן שהוא איש. גר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בע"כ דגבי בנים כתיב המול לו כל זכר ולא כתיב הו איש. ובתוס' שם ד"ה אלא עבד איש הביאו פירוש רש"י ז"ל וכתבו בזה"ל ודבר תימא פירש דקרא דהמול לו כל זכר מוקמינן למילת זכריו שמעכבתו מלאכול בפסח וזה ל"ש אלא בבנים שנולדו בקדושה אבל מילת בניו שלא נולדו בקדושה אינו מעכבתו מלאכול בפסח עכ"ל

ובאמת דברי רש"י ז"ל סתומין וחתומין לכאורה אמנם לאחר העיון נראה שדבר גדול דיבר רבינו ז"ל ואזיל לשיטתו שמפרש כאן דבי"ד בניסן נאמרה פרשה זו על פסח מצרים. והנה באמת צריך להבין ביאור הקרא דכי יגור אתך גר ועשה פסח לד' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו. מה כוונת התוה"ק על איזהו זכרים קאי אי נימא דקאי רק על עבדים. ועיי' באוה"ח הק' שמפרש כן קשה הלשון המול לו כל זכר. הו"ל לכתוב בהדיא עבדים וע"כ דקאי על בנים ג"כ כמו שכתבו בהדיא רש"י ותוס' ביבמות הנ"ל. וקשה איזהו בנים הא בנים שנולדו שלא בקדושה אינן בניו כלל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וע"כ דבנים שנולדו לו אח"כ א"כ אמאי כתבה תוה"ק דין זה בגר ואמאי לא כתבה התוה"ק דין זה בישראל ויותר קשה לדעת רש"י ורמב"ן ז"ל דקאי על פסח מצרים וא"כ נצטוו בי"ד בניסן שאם נתגייר היום אחד וירצה להדבק בבני ישראל יהי' מילת בניו מעכבין מלאכול הפסח וקשה הא הבנים יהי' ע"כ מהנולדין שלא בקדושה וא"כ אמאי מעכבין

אמנם נראה שהדבר נכון עפמ"ש לעיל בפרשת תולדות להוכיח מדעת הרמב"ן ז"ל דקודם מתן תורה לא הוי אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי והי' הדין דלאחר הגירות לא פקע הקורבה וכמו שהוכחנו מד' הגמ' דסוטה עיי"ש היטב. ומעתה נאמר דרש"י ז"ל ס"ל בפשיטות דבפסח מצרים מפרשינן כפשטא דאם נתגייר האב מחויב לגייר את בניו ג"כ ומעכבין אותו מלאכול הפסח אם לא ימול אותם כיון דבניו הם הרי הם מעכבין אותו מלאכול הפסח עד שימול אותם וא"כ שפיר פירש רש"י ז"ל דדרשינן מקרא דועבד "איש" דוקא עבד אפי' גדול אתה מל בע"כ אבל בן דגר הבא להתגייר ויש לו בן גדול קודם מתן תורה א"צ למולו