כלי חמדה שמות קעו

דהנה באמת יפלא כיון דקרבן פסח אינו קרב בבמת יחיד א"כ איך פסח מצרים קרב בבמת יחיד גם יפלא לפי מה דמבואר בזבחים (דף קט"ז ע"ב) דגם בבמה שמקריבין ב"נ צריך להיות הכל מדברים שלא נשתמשו בהן להדיוט וא"כ נראה דגם קודם מתן תורה בישראל הי' הדין כן דבב"נ לא נשתנה הדין ממתן תורה ואילך וא"כ איך אמרה תורה להזות על שתי המזוזות והמשקוף וחז"ל אמרו ע"ז דג' מזבחות הי' להם הא אסור להקריב על המזבח ששמשו בו להדיוט והכא הרי הכל נשתמש בהן הדיוט ואיך הי' כשר למזבח

לכן נראה מזה כמו"ש בדרוש לשבת הגדול בשנת תרנ"ה בשם הגאון בעל חת"ס ז"ל חיו"ד סי' רל"ה שבאמת בפסח מצרים לא הי' זריקת דם כלל על המזבח וע"ד מליצה אמרו חז"ל ג' מזבחות הי' להם אבל באמת לא הי' ע"ז שם זריקת קדשים רק שיהי' לאות כמו שמפורש בתוה"ק ולא הי' קרב ממנו לגבוה כלל דהחלבים אכלו בכלל ואכלו את הבשר בלילה הזה והדם לא הי' נזרק ע"ג המזבח ועיי"ש בחת"ס ז"ל שכתב שמה"ט הי' מותר לאחר ביטול שם עכו"ם ואין זה בגדר מאוס לגבוה כיון דלא הי' קרבן גבוה. ומעתה נראה דזה כוונת התרגום יונתן להורות דלא הי' זריקה ולא הי' צריך כלי שרת לקבלת הדם והי' כשר של חרס ג"כ ולפי"ז נראה דאע"ג דבכל קדשים וה"ה פסח דורות הזריקה מתרת הבשר באכילה ובלא"ה אסור הבשר באכילה מצד איסור קודש אמנם בפסח מצרים לא הי' הזריקה מתיר כלל כיון דבאמת לא היתה זריקה על המזבח כלל רק שהי' לאות על הבתים אמנם המתיר את הבשר לאכילה הי' השחיטה שעיד"ז ניתר הבשר לאכול אותו בלילה

ואם כנים הדברים י"ל עפי"ז בטו"ט קושית התוס' בחולין (דף פ"ה ע"א) בד"ה ואין דנין חולין מקדשים שהקשו דאכתי קשה לר"ש דס"ל דשוחט את הפסח על החמץ שלא לשמו פטור ומפרש בקונטרס משום דהוא פסול ור"ש לטעמי' דשחיטה שא"ר לא שמה שחיטה ול"ה בכלל שוחט את הפסח על החמץ והשתא התם הו"ל למילף משחוטי חוץ דשמה שחיטה דהוי' קדשים מקדשים ונשארו בקושיא. ועפ"ד י"ל בהקדם להסביר הענין דאמאי בקדשים לענין שחוטי חוץ אמרינן דאע"ג דהוי שחיטה שא"ר שמה שחיטה ובחולין פשיטא לי' לר"ש דבעי שחיטה הראוי' דוקא לאכילה ונראה דהענין הוא דדוקא בחולין דניתר הבשר לאכילה ע"י השחיטה לכן אם אין השחיטה מתרת הבשר לאכילה הוי בגדר שחיטה שא"ר משא"כ בקדשים כיון דלאחר שחיטה אכתי אסור מצד קודש ונמצא דבקדשים אין השחיטה המתיר אלא הזריקה ובפרט א"נ דמחזיקין מאיסור לאיסור בודאי י"ל כן דעיקר המתיר בקדשים הוא הזריקה וכיון שכן דאין השחיטה מתיר בקדשים לכן גם שחיטה שא"ר שמה שחיטה ולכן חייב בשחוטי חוץ אע"ג דהוי שחיטה שא"ר וזה נכון בסברא

ובאמת מבואר בחולין (דף פ' ע"ב) דלר"ש כל קדשים יהיו בגדר שא"ר מה"ט דכל כמה דלא מיזריק דם לא מישתרי בשר באכילה ואף לפימ"ש התוס' והרשב"א שם דלקושטא דמילתא הוי בגדר שחיטה ראוי' מצד כל העומד לזרוק כזרוק דמי עכ"פ כיון דשחיטה בעצמו גם בפנים אינו מתיר וחשיב שחיטה גם לענין ש"ח שם שחיטה עלה וחייבה רחמנא על שחיטה זו וזה פשוט. ומעתה י"ל דזה דוקא בכל הקדשים משא"כ פסח לענין שוחט את הפסח על החמץ שוב אמרינן כיון דיסוד מצות הפסח היינו פסח מצרים ופסח זה לא הי' בו זריקת דם כלל וא"כ השחיטה הי' מתירו באכילה ושוב הי' בו שחיטה ראוי' לכן נהי דבפסח דורות דינו ככל הקדשים דאין השחיטה מתיר את הבשר מ"מ לענין שחיטה שאינה ראוי' אזלינן בתר יסוד מצות