כלי חמדה שמות קעה

כשר מודה ר"י דאינו דוחה שבת וא"כ ק"ו הדברים מה אם נימא דקצירה אינו מעכב את ההקרבה א"ד שבת אע"ג דמצות קצירה לא נתקיים מ"מ כיון שאינו מעכב א"ד שבת מכ"ש אם נימא דגם מצות קצירה יתקיים בנקצר מע"ש בודאי א"ד שבת וע"כ דכל הטעם דדוחה שבת מצד דהקצירה מעכב ההקרבה וקצירה זו אינה נקראת קציר מצוה אלא כשנקצרת בליל שבת וז"ב למעיין וא"כ דברי הרב צ"ע

אמנם עפ"י הנ"ל י"ל עפי"מ שנראה לחדש דאע"ג דקיי"ל דבכל המצות איכא בל תוסיף אם עשאן שלא בזמנן בכוונה לצאת מ"מ בקרבנות חובה אם הקריבן שלא בזמנן לצאת בהם ידי מצוה נראה דל"ש בהו ב"ת והטעם בזה לפמ"ש הפוסקים דב"ת ל"ש אלא דוקא אם עשוי לגמרי כמצותו אבל בלא"ה ל"ש ב"ת ועיי' בזה בחידושי הר"ן סנהדרין (דף פ"ח) בשם הראב"ד ז"ל א"כ בקדשים שמקריב באמצע השנה לשם חובה כיון דאין באין בנדבה הרי אינן נתפסין בקדושת הגוף כלל והוי כמקריב חולין בעזרה א"כ אין זה דומה כלל להמצוה בזמנה וממילא ל"ש בזה ב"ת ולכן בשוחט פסח באמצע השנה וכן מקריב עומר באמצע השנה לשם עומר אינו עובר בבל תוסיף כיון דאינו נתפס בשם הקרבת עומר כלל ומעתה י"ל אם נימא כדעת הגאון מוהר"ס מרגליות ז"ל דאין חילוק במחוסר מעשה למחוסר זמן וגם מחוס"ז הוי דבר שלב"ל א"כ ה"ה לטעם הר"מ ז"ל דהפסול מצד שלא לשמה ה"ה במחוס"ז פסול מצד שלא לשמה והא דבכל המצות כשר עשייתן אפי' שלא בזמנן אם עשאן לשמן היינו משום דיש להם חלות לענין ב"ת א"כ בקצירת עומר כיון שביארנו דבהקרבת העומר ל"ש ב"ת א"כ שפיר כתבו הרע"ב והר"ש ז"ל דלפי האמת דגילתה תורה דצריך קצירה לשמה שוב א"א למצות קצירה להתקיים קודם הזמן שאמרה תורה מצד דאינו בכלל לשמה דעשיית המצוה בזמן שאין ראוי לה הוי בכלל שלא לשמה

והנה לא נעלם ממני שבעיקר הדבר ללמוד מד' הר"מ ז"ל בגט לכל מקום שצריך לשמה דהיינו דוקא אם יש חלות להדבר ההוא ובלא"ה לא הוי לשמה יש לגמגם הרבה כמו"ש הפוסקים לפרש דברי הר"מ בהלכות גירושין באופנים אחרים אשר אין ענין בזה לענין לשמה במצות אמנם כ"כ במק"א בזה שרבותינו האחרונים ז"ל למדו כן לסברא פשוטה דלשמה אינו אלא כשראוי אז להמצוה ובלא"ה ל"ה לשמה וכנראה שלמדו כן מדברי הר"מ ז"ל ועיי' באמרי בינה להגאון מקאליש ז"ל חלק או"ח ס"ה מה שהביא בשם המחנה אפרים והפרמ"ג ז"ל דמדברי שניהם נלמד כן והוא ז"ל תמה עליהם אמנם לענ"ד הם הוציאו כן מדברי הר"מ ז"ל הנ"ל דבכה"ג ל"ה לשמה ועיי' בזה כי קצרנו כאן וסמכנו על המעיין וגם בדברים שכתבנו בענין ב"ת צ"ע ובירור ואכ"מ וכאן לא העתקתי לך אלא מה שאמרתי לפלפל לבב התלמידים מפני שידעתי שמשתוקק אתה לדברי יצאתי קצת חוץ לעניננו לחיבת הקודש

ב) (י"ב כ"ב) ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף וגו' ובתרגום יונתן ותסבון איסרת אזובא ותטמשון בדמא דבמנא "פחרא" עכ"ל והנה לכאורה צע"ג מה זה שהוסיף התרגום דהי' במאנא של חרס ומה הכוונה בזה ונשאלתי בזה מחכם אחד. והנה בתחילת העיון השבתי לו דהנה קיי"ל דפסח אינו נשחט בבמת יחיד דכתיב לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך ולדורות לא הי' נשחט כי אם במשכן וממילא הי' צריך כלי שרת לקבלת הדם אמנם פסח מצרים כיון דהי' כל יחיד מזה במשקוף ושתי המזוזות אשר בבית א"כ לא עדיף מבמת יחיד והי' גזה"כ דפסח מצרים יהי' קרב בבמה וממילא לא צריך כלי שרת וזה כוונת התרגום דהי' מאנא דפחרא לקבלת הדם כיון דבבמה ל"צ כלי שרת וכשר אף סף של חרס אמנם יותר נראה