כלי חמדה שמות קעד

אינו ראוי לשם סוכה ואם כן ל"ה לשמה לפי"מ שנראה להעיר בדבר חדש דדוקא בגט אשה ס"ל לר"מ ז"ל כיון דהשתא אשה לאו בת גירושין היא ואין לגט השתא חלות כלל בשום פנים לכן ל"ה לשמה משא"כ מצוה כיון דקיי"ל דבכל המצות שלא בזמנן עובר עליהן בבל תוסיף וא"כ גם השתא יש חלות לשם סוכה אם ישב בה עתה לשם מצוה ילקה משום בל תוסיף וכיון שכן שוב יש לו חלות מיקרי ושוב כשעושה אותה לשם מצוה בזמנו הוי עשיי' לשמה ויוצא בה ידי חובתו. וסברא זו למדתי מדברי מרן הכסף משנה ז"ל פ"א מהלכות ציצית הל' ט"ו שכתב לתרץ דעת הר"מ ז"ל דפסק דהטיל למוטלת דאם נתכוין להוסיף שניהם פסולין דהרי מסוגית הגמ' מנחות (דף מ' ע"ב) מבואר להיפך וכתב הוא ז"ל לפרש דברי הגמרא לדעת הר"מ ז"ל דמה דאמר רבא שם השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי הוא בלשון בתמי' והכוונה כיון דהוי מעשה לענין ב"ת ממילא הוי ג"כ מעשה המכשיר להיות הציצית כשרין אח"כ ולא מיקרי תעשה ולא מן העשוי ור"פ חולק ע"ז וס"ל כיון דבמעשה זו עבר בבל תוסיף לא מהני הך מעשה גופא להיות מעשה המכשיר אח"כ כשיקצץ את הציצית הראשונות ולכן דוקא בנתכוין לבטולי הוי מעשה עיי"ש. ומעתה אני אומר דלא מיבעי' לרבא דס"ל דאפי' עושה לשם איסור ב"ת הוי מעשה לענין הכשר אח"כ וא"כ מכ"ש הכא דשפיר אמרינן כיון דיש לו עתה חלות שם סוכה לענין ב"ת דאם עשאו לשם הכשר סוכה בודאי דהוי לשמה רק אפי' לר"פ החולק על רבא ה"ד התם דאותה מעשה שעשאה בפסול יהי' מהני להכשיר אבל בגוף הסברא מודה ר"פ דהיכא דמהני המעשה לענין ב"ת מיקרי יש לו חלות עתה ושפיר הוי לשמה [ובאמת יש להכריח יותר דברינו הנ"ל משם לפ"ד הפוסקים דבעי בציצית תלוי' לשמה ג"כ ואפי' הר"מ ז"ל דמכשיר בתלאן ישראל שלא לשמה כ"כ הפוסקים דטעמא משום דסתמא לשמן הן עומדים וא"כ קשה על הכ"מ ז"ל דבתלאן להוספה דבזה ל"ש סתמא לשמן הן עומדים א"כ אז בשעת התלוי' בודאי לא הי' חזיא לשמה ואיך מהני תליית הציצית כיון דלא הוי' לשמה אמנם להנ"ל א"ש דזה גופא מיקרי לשמה כיון דיש לו חלות לענין ב"ת ויש לפלפל בזה הרבה ואכ"מ]

ולענ"ד היא סברא נכונה בעזהשי"ת לחלק בין גט אשה לכל המצות כולן דהויין לשמה אפי' קודם זמן חיובן אע"ג דאין מקום כלל עתה למצוה ואם כנים הדברים יש לומר עפ"ז שוב קושי' חמורה מה דקשה לי' על הר"ש והרע"ב ז"ל בפ"א דשבועות משנה ד' שכתב ליתן טעם דלכן קצירת העומר דוחה שבת משום דבעינן קצירה לשמה עיי"ש ותמיה מאוד דמה ענין זה לקצירה לשמה הלא עיקר הטעם שדוחה שבת היינו משום דילפינן מקראי שקצירה צריכה להיות בליל ט"ז דוקא ובלא זה אינו כשר להקרבת העומר ואיך אפשר לומר דהוא מצד קצירה לשמה הלא אפשר לקצור לשמה גם מערב יו"ט כמבואר בסוכה דלב"ש בעי לשמה ואעפ"כ כשר אפי' בעשאה מתחילת השנה לשם סוכה א"כ ה"ה בקצירת העומר איך אפשר לומר דנקצר קודם הפסול מצד שלא לשמה. הן אמת שמצות העומר להיות קצירה לשמה כמבואר ברש"י מנחות (דף ע"א ע"א) במשנה שם ד"ה מן הקמה עיי"ש אבל זה שדוחה את השבת עיקר הטעם משום דמצוה לקצור בליל ט"ז דוקא ומדברי הרע"ב ז"ל נראה דזה שדוחה שבת הוא משום דבעינן קצירה לשמה וא"ל דכוונת הרע"ב ז"ל לומר דלר"י דממעט דקציר מצוה דוחה שבת היינו משום דקצירת העומר הוא מצוה משום דצריך לקצור לשם העומר וממילא דוחה שבת אע"ג באפשר להיות מע"ש מ"מ כיון דהקצירה גופא הוי מצוה ממילא א"ד לחריש ובקציר תשבות דהוא רק רשות ז"א דהרי מבואר במנחות (דף ע"ב) דאם נקצר שלא כמצוותו