כלי חמדה שמות קעג

שוב ראיתי בתשו' נו"ב מה"ת חלק אהע"ז סי' נ"ד אות ב' שהביא הגאון מו"ה סענדיר מרגליות ז"ל דברי התוס' נדרים (דף ל"ד ע"ב) על מימרא דרבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש שהקשו והא הוי דשלב"ל וא"א מקדיש דבר שלב"ל ואין זה דומה לאומר הרי הטלה קדוש לפסח לאחר ל' יום דהוי קדושה דהתם בידו להקדיש מיד עכ"ל והוכיח מזה הגר"ס ז"ל שהתוס' ז"ל ס"ל דגם מחוסר זמן הוי דשלב"ל וכתב הגאון בעל נוב"י ז"ל לדחות ולהוכיח מדברי התוס' להיפך דהנה באמת יפלא על לשון התוס' דלמה להו למינקט מספר ימים אמאי לא כתבו סתם אם אחד אומר שיהי' זה הקדש לכשיגיע ערב פסח אלא ודאי דפשיטא להו דמחוסר זמן ל"ח דשלב"ל לכן נקטו ל' יום וכוונתם בעומד ל' יום קודם ערב פסח ואומר שיהי' הקדש לאחר ל' וא"כ אי לאו מצד דידו להקדיש מיד והוה אמרינן דאין הקדש חל אלא בערב פסח אחר חצות הי' מחוסר מעשה קידוש ב"ד דילמא ב"ד לא יקדשו את ניסן ביום ל' עיי"ש

ולענ"ד הדבר רחוק מאוד לפרש בכוונת התוס' כמו"ש הגז"ל כיון שלא הזכירו כלל בדבריהם דמיירי בל' יום קודם לפסח לכן נלענ"ד יותר כדעת הג' מוהר"ס ז"ל דהתוס' ס"ל דגם מחוס"ז הוי דשלב"ל היכא דאינו בידו ולכן נקטו במכוון במקדיש לאחר ל' דהוי רק מחוסר זמן משא"כ במקדיש על ערב פסח הוי מחוסר מעשה כיון דצריך קידוש ב"ד את ניסן ואי לאו הכי לא הוי פסח וכדעת הריטב"א ז"ל ופשיטא דהוי דשלב"ל והתוס' רצו להשמיע דאפי' מחוסר זמן הוי דשלב"ל לכן נקטו במקדיש לאחר ל' [ובאמת לפי דעת הריטב"א ז"ל דבלא קידוש ב"ד ליכא יו"ט כלל ליתני' לדברי הנוב"י כיון דגם באומר שיהי' הקדש בערב פסח הוי מחוסר מעשה כנ"ל]

ולכאורה עלה בדעתי דנהי דקידוש ב"ד מיקרי מחוסר מעשה וכמו"ש הנוב"י היינו דוקא קידוש ביום ל' דתליא אם יבואו עדים ויראו הלבנה א"כ אם אנו דנין אימתי יהי' ר"ח שפיר הוי מחוסר מעשה משא"כ אם אנו דנין לענין מועדות אם יהי' יו"ט שפיר אמרינן דל"ה מחו"מ כיון דמצוה על הב"ד לקדש את החודש הוי כמו ממילא כיון דעכ"פ הב"ד יקדשו את החודש ביום ל"א וכמו"ש הר"ן ז"ל כיוצא בזה בנדרים (דף נ"ח) לענין דשיל"מ דהיכי דהוי מצוה הוי כמו ממילא ואינו מיקרי מחוסר מעשה אך לפי"ז יקשה גם ביבמתו דאיבעי' בגמ' אי מהני הגט וכן פסק הר"מ ז"ל שם דספיקא הוא וקשה הא מצוה לייבם וחליצה במקום יבום לאו מצוה הוא וא"כ אמאי בשומרת יבם לא יהי' מיקרי לשמה ולא נכחד ממני כי יש לחלק בין ב"ד ליבום דהוא ביחיד ואפשר בחליצה שפיר י"ל דהוי מחו"מ אך כ"ז דוחק בעיני אך לקושטא דמילתא לק"מ על הריטב"א ז"ל מכאן לפימש"ל דבאמת למאי דקיי"ל כר"א בר' צדוק דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים א"כ א"צ קידוש ב"ד כלל ביום ל"א וממילא נתקדש החודש ביום ל"א למה שהוא ראוי אלא דהריטב"א ז"ל סובר דכ"ז רק באם הב"ד מסכימים ע"ז אבל אם הב"ד שלמטה אינם רוצים לקדש את החודש גם ב"ד שלמעלה אין מקדשין אותו ולפי"ז א"ש דאף לפי דעת הריטב"א ז"ל אין כאן מחוסר מעשה כיון דהב"ד א"צ לקדש בפועל רק שנחוש שהב"ד לא ירצו לקדש את החודש כלל בזה וודאי ל"ש לחוש ואין זה יותר ממחוסר זמן ושפיר הוי לשמה וז"ב ופשוט. אך מ"ש בפי' דברי התוס' נדרים יש לקיים לת"ק דס"ל דגם שלא בזמנו צריך קידוש ב"ד דאז שפיר הוי מחוסר מעשה אם לא יקדשו ב"ד את החודש ודו"ק

ובפילפול התלמידים אמרתי לתרץ קושי' הנ"ל דאמאי כשר לשמה בסוכה באמצע השנה הא השתא