כלי חמדה שמות קעא

דבאמת אינה מעוברת מ"מ כיון דלא קידשו את החודש ניסן א"כ באמת אינו ניסן ואינו פסח ולא יצא מזה מכשול לענין חמץ בפסח לכאורה הוא נגד גמ' ערוכה בסנהדרין (דף פ"ז ע"א) דאוקמה קרא דכי יפלא וגו' במופלא שבב"ד הכתוב מדבר ממך זה יועץ שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כדתנן הם העידו שמעברים השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים דאי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח ואי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח מבואר מדברי הגמ' דבין אם אמר הזקן ממרא שהוא מעובר ובין שאמר שאינו מעובר שרי חמץ בפסח וקשה בשלמא אם האמת שהוא מעובר והוא אומר שאינו מעובר א"ש דשרי חמץ בפסח כיון דלפי האמת הוא מעובר והחודש הזה הוא אדר והחודש הבא אחריו הוא ניסן ואסור לאכול בו חמץ והוא אומר דאינו מעובר ומתיר לאכול בו חמץ משא"כ כשחכמים אומרים שאינו מעובר והוא אומר שהוא מעובר א"כ נהי דבאמת אינו מעובר מ"מ כיון דעיברוהו הרי לא קראו לחודש זה ניסן ולא קידשו אותו וא"כ אע"ג דאינו מעובר מ"מ כיון דלא נתקדש בשם ניסן הרי אינו מתיר חמץ בפסח וא"כ מה בכך דהוא אומר דהוא מעובר מ"מ אינו מתיר עיד"ז חמץ בפסח כיון דגם לחכמים דאומרים דל"מ העיבור מ"מ כיון דלא נתקדש בשם ניסן הרי אינו פסח ואינו אסור באכילת חמץ אלא וודאי דאם העיבור ל"מ ממילא נעשה החודש ניסן וא"כ מבואר היפך דברינו ודברי הריטב"א ז"ל. הן אמת שבדברי רש"י ז"ל מבואר דזקן ממרא מחולק עם החכמים דהוא אומר דאינו מעובר וחכמים אומרים דמעובר. אך מלשון הגמ' דאי להאי גיסא וכו' ואי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח נראה מבואר דבכל צד נעשה זקן ממרא וא"כ הדרה קושיא לדוכתא

אמנם לאחר העיון נלענ"ד דאין כאן קושי' כלל ונקדים לתרץ קושית התוס' שם דאי להאי גיסא שתמהו הא בדיעבד אם עברוהו מעוברת א"כ איך יצמח מזה היתר חמץ בפסח כיון דבדיעבד כ"ע מודים דמעוברת ונשארו בקושי'. ומה שנלענ"ד בזה ולמדתי עפ"י דברי המרגניתא טבא דהנה באמת בלא רשות ב"ד הגדול היושבים בלשכת הגזית אסור לעבר השנים ול"מ העיבור כלל וא"כ לכאורה קשה הכא כיון דב"ד הגדול אומרים דאינו מעובר מצד דהוא בלא רשותם לכן נלענ"ד דהכא מיירי דהב"ד הגדול שבלשכת הגזית נתנו רשות לב"ד לעבר את השנה והתעצלו ולא עיברוהו עד לאחר פורים ועתה פליגי הזקן ממרא והב"ד דהב"ד ס"ל דאין מעברין אלא עד הפורים א"כ נהי דבדיעבד מעוברת מ"מ הכא כיון דלכתחילה אסור הרי הוא שינוי בשליחות וממילא לא מהני מצד דהוא בלא רשות ב"ד הגדול אמנם הזקן ממרא אומר דגם לכתחילה מעברין כל אדר וא"כ שפיר הוי ברשות ב"ד הגדול והוי עיבור מעליא ול"ק קושית התוס' דבדיעבד הר"ז מעוברת ולהנ"ל ז"א כיון דלכתחילה אין מעברין שוב לא מהני מצד דהוא בלא רשות ב"ד

ומעתה נראה פשוט דהב"ד הגדול כשאומרים שאינה מעוברת והיינו מפני שאין מעברין אלא עד הפורים א"כ ממילא מה שעיברו הב"ד הי' שלא ברשותם הם מקדשין את החודש ניסן וקורין אותו שם ניסן אמנם הזקן ממרא אומר דאינן יכולין לחזור ולקדש את החודש ניסן כיון דנתנו רשות לב"ד לעבר את השנה והם עיברוהו אע"ג דעיברוהו לאחר הפורים מ"מ לא הוי שינוי והר"ז מעוברת וה"ה חולק על הקידוש של ב"ד הגדול וא"כ שפיר אמרינן דשרי חמץ בפסח כיון דלפי הדין מהני קידוש ב"ד הגדול והרי חודש הזה ניסן ואין זה פלוגתא בדרבנן כלל אלא בעיקרי תורה אם מהני קידוש ב"ד הגדול או עיבור ב"ד האחר וזה ברור ומוכרח בפירוש הגמ' בס"ד וא"כ אין סתירה מזה לדברי הריטב"א ז"ל דאה"נ דאם עיברוהו