כלי חמדה שמות קע

נא ס"ל כהרמב"ם ז"ל דמקדשין את החודש למפרע אע"ג דסוגיא דשמעתתא מתפרשת ברווחא טפי לפי דעת הרמב"ם ז"ל כאשר האריך בזה הגאון במנחת חינוך ז"ל מצות קה"ח דהוא משום דס"ל דאם אין הב"ד מקדשין את החודש ביום ל' הב"ד שלמעלה מקדשין את יום ל"א וממילא ל"ש קידוש למפרע] אמנם לדברי הירושלמי וכפי"מ שפירשו התוס' דבריהם דס"ל דב"ד שלמעלה מקדשין את החודש ביום ל"א כיון דהב"ד יקבעו את החודש בודאי ביום זה א"כ דברי הריטב"א ז"ל נכונים מאוד לדינא דאם אין הב"ד מקדשין את החודש ודעתם שלא לקבוע ר"ח כלל אין הב"ד שלמעלה מקדשין כלל ודו"ק בכל זה

ב) אחר שביארנו דברי הריטב"א ז"ל שדבריו מתאימין ע"פ דברי הירושלמי כפי"מ שכתבו התוס' בשיטתם נבוא לבאר שיש להביא ראי' שדעת הירושלמי כדעת הריטב"א ז"ל והוא מדברי הירושלמי פ"א דמס' שקלים ה"ב דאיתא התם מניין שהיא פטורה מן המעשרות ר"י ברי' דר' יצחק ב"א שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוהו הר"ז מעוברת וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות עכ"ל הירושלמי. ולא זכותי להבין כלל דאיך אפשר לומר דחודש העיבור הוא רק מדרבנן אבל מה"ת אינו מעובר א"כ איך מותר לאכול בו חמץ כיון דמה"ת הוא ניסן והרי הוא פסח ואוכלין אנו חמץ בפסח ועכצ"ל דנהי דאין מעברין מ"מ כשעיברוהו הר"ז מעוברת מה"ת וכמו דקיי"ל בקה"ח אתם אפי' מזידין ואפי' שוגגין וכו' ה"ה בעיבור שנים וא"כ מה"ת הוא אדר וא"כ מה עלה על דעתו להביא ראי' מזה דהפקר ב"ד הפקר יכול לפטור ממעשר. הן אמת דבירושלמי לקמן אמר ר' אבין אין מן הדא לית את ש"מ כלום שמור את חודש האביב שמרי' שיבוא בחידושו ועיי' במפורשים דבאמת מה"ת צריך לעבר ונהי דחז"ל אמרו שלא לעבר אבל כשעיברוהו אוקמי' אד"ת. אמנם לפענ"ד גם בלא זה יפלא בעיני טובא דקארי לה מאי קארי לה ואיך עלה בדעתם להוכיח מזה דהפקר דרבנן פוטר ממעשר ואיך אפשר לומר דחודש העיבור הוא רק דרבנן וחכמים מבטלים ד"ת בקו"ע לאכול חמץ בפסח וכיו"ב

לכן נלענ"ד להוכיח מזה כדעת הריטב"א ז"ל דאם אין הב"ד מקדשין את החודש אינו ר"ח כלל ומעתה א"ש דזה לא הי' קשה לו הא אוכלין חמץ בפסח ז"א כיון דב"ד עיברוהו לאדר נהי דבאמת אינו מעובר ואינו אדר מ"מ גם ניסן אינו כיון שהב"ד לא קידשו אותו בתורת ניסן וא"כ ליכא חשש מצד אכילת חמץ בפסח כיון שקידוש החדשים תליא בב"ד אבל הא שפיר קשיא לי' דנהי דמועדות תליא בקידוש החודש וא"כ לא יצמח מזה מכשול בקו"ע בשום אופן אמנם זה ברור כיון דמה"ת אינו מעובר א"כ השנה אינה גדולה משנה פשוטה וא"כ כשיהי' אלול לפי קידוש הב"ד יתחיל שנה שמינית ומדרבנן הוא עוד שנה שביעית ואיך יכולין חז"ל לפטור הפירות שנגמרו אז מן המעשר כיון דבאמת העיבור ל"מ וכבר הוא שנה שמינית דענין זה שתהי' שנה גדולה מכמות שהיא בוודאי לא תליא בב"ד כיון דאמרינן דבאמת אינה מעוברת הרי מתחיל שנה החדשה וא"כ מוכרח דהפקר ב"ד הפקר פוטר מן המעשר וא"ש דברי הירושלמי וראי' גדולה מכאן לשיטת הריטב"א ז"ל [ואין להקשות על דברי מר"ה (דף ו' ע"ב) דמקשינן בגמ' בשלמא רגלים בלא שנה משכחת לה אבל שנה בלא רגלים האיך משכח"ל ולדברינו הרי משכחת לה בכה"ג כגון שלא קידשו ב"ד את החדשים א"כ לא הי' רגלים ואעפי"כ השנה לא נתגדלה וא"כ משכחת לה שנה בלא רגלים דזה דוחק לאוקמא בכה"ג שלא נתקדשו החדשים וזה פשוט]

אמנם כן בעיקר הדבר שכתבנו דאם הב"ד עיברו את השנה אע"ג