כלי חמדה שמות קסט

קשה עלי לחדש סברות מעצמי ועיי' בר"ן שבת פרק במה טומנין בעובדא דאלישע בעל כנפים מ"ש הסברא לחלק בין שעת הגזירה לעבור בקו"ע ובין לעבור בשוא"ת ולדבריו ז"ל ליתניי' לדברי עיי"ש]

אמנם מה שקשה ביותר על הריטב"א ז"ל דעיקר תירוצו שכתב דאם אין הב"ד מקדשין את החודש אינו יוה"כ כלל והא מבואר בר"ה (דף כ"ד) דאם אין הב"ד מקדשין את החודש הר"ז מעובר ואפי' בלא קידשו כלל את החודש דקיי"ל כר"א בר' צדוק וכן מבואר בר"מ ז"ל פרק ב' מקה"ח ה"ח והא דמבואר בגמ' בחולין שם לחלק בין שבת ליוה"כ דשבת קביעא וקיימא ויוה"כ ב"ד הוא דמקדשא לי' היינו לענין הזמן דשבת זמנו ביום השביעי ולא תליא בב"ד כלל אבל ביוה"כ תליא בב"ד דאם הב"ד מקדשין או מעברין אפי' בטעות הוא יוה"כ לפי חשבונם אבל שנימא שאם אין מקדשין החודש אין כאן חודש תשרי כלל וממילא אין כאן יוה"כ זה חידוש גדול ואינו לפי הלכה דקיי"ל כר"א בר' צדוק. אמנם יפה אמר בזה כבוד יד"נ הרב הגדול אב"ד דק"ק וויערשאוו שיחי' לפימ"ש התוס' סנהדרין (דף י' ע"ב) ד"ה שכבר קדשוהו שמים דהב"ד שלמעלה מקדשין ביום ל"א כיון דיודעים בטח דהיום יוקבע ר"ח ולכן הם מקדשים אותו מלמעלה א"כ נראה דזה דוקא אם ב"ד של מטה רוצים לקבוע ר"ח אבל במקום שעפ"י דין אין ב"ד של מטה קובעין את החודש אז אין מקדשין אותו כלל בב"ד שלמעלה ובאמת לא נתקדש החודש כלל וממילא ליכא מועדי ד' ויפה אמר בזה שמשמעות לשון התוס' נראה כדבריו

אמנם עיי' בחידושי רבינו יונה ז"ל על סנהדרין שם שכתב בזה"ל אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים פירוש כיון שלא בזמנו אינו תלוי בדעת ב"ד ואינו צריך קידוש מפני שממילא הוא מקודש וקידוש שמים הוא שאין החודש יכול לפחות עוד אבל אם נראה ביום שלשים יכולין לקדש מפני שהדבר תלוי בדעתם שאם יקדשו מקודש ואם לאו אינו מקודש כדאמר בפרק אם אינן מכירין אשר תקראו אותם במועדם אפי' שוגגין ואפי' אנוסין ואפי' מוטעין עכ"ל. העתקתי כל לשונו הזהב להורות שמבואר מזה כדברינו דהא דתליא בב"ד היינו לקדשו ביום שלשים אבל אח"כ לא תליא בב"ד כלל ושלא כדעת הריטב"א ז"ל אבל עכ"פ לא קשה על הריטב"א ז"ל מגמ' הנ"ל די"ל דס"ל כפירוש התוס' הנ"ל דנראה דס"ל דאפי' ביום ל"א שמקודש מלמעלה הוא ג"כ רק מטעם דבטח יקבעו הב"ד החודש אותו היום

ובאמת כאשר נדקדק בעומק לשון הרבינו יונה ז"ל נראה דכוונתו דהא דאמר ראבר"צ דשלא בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים אין הפירוש דבאמת ב"ד שלמעלה מקדשין את החודש ביום ל"א. רק דהכוונה דאין מקדשין כלל רק כיון דא"א להיות חודש פחות ממילא הוא ר"ח אבל באמת אין הב"ד שלמעלה מקדשין כלל החדשים רק דזה נקרא בידי שמים והיינו מה שהוא עפ"י תורה אבל ליכא קידוש כלל וכן נראה לענ"ד להכריח מדעת הר"מ ז"ל שפסק בפ"ג מהלכות קידוש החודש הלכה ט"ו ט"ז דאם עיברו ב"ד את החודש ואח"כ באו עדים יכולין לחזור ולמנות מיום שלשים ואי נימא כיון דלא קידשו ב"ד ביום ל' קידשו ב"ד שלמעלה ביום ל"א והוי קידוש מצד ב"ד שלמעלה א"כ איך יכולים חכמים אח"כ לעקור הקידוש הזה שנתקדש בב"ד שלמעלה ולקבוע אח"כ ר"ח מיום ל' לכן נראה דגם הר"מ ז"ל ס"ל דאין הפירוש שכבר קדשוהו שמים שיש קידוש בפועל רק כיון דיותר מזה לא יוכל להיות החודש העבר ממילא מתחיל ר"ח החדש. לכן אם באו אח"כ עדים יכולין לחזור ולקדש מיום ל'. [ובאמת נראה שלכן רש"י ותוס' ז"ל